המורהכאשרהמדינהעצמה
לא יודעת מה בעצם היא
רוצהלקדם?", שאלהתמיר,
והסבירה כי השונותבחברה
הישראלית אחראית במידה
מסוימת להיחלשותמעמדם של המורים.
ואולם לדבריה, למרות הקושי האמיתי
הזה, יש מקום לאופטימיות - אם המורים
יבינו שהם לא צריכים להציע את עצמם
כמגשרים על השונות, פשוט כי לניסיון
כזה אין סיכוי. ומקביל, אמרה, "במציאות
של ריבוי ביטויי עוינות כלפי האחר עלינו
לפתחמידהרבהשלסובלנות וריסון עצמי…
אנחנו צריכיםלדעתלהגידלעצמנו ולילדינו
שהחברה שלנו משתנה ועם כל הכאב, היא
לא תחזור להיות מה שהיתה. זהו גורלה של
כל מדינה דמוקרטית. גם בארה"ב ובאירופה
חליםהשינוייםהללו וגםשםהתהליךהפחיד
וגרר הקצנה". תמיר הוסיפה כי על המחנכים
וההוריםללמודלהסתגללשינוי ולדאוג שגם
התלמידים והילדיםירגישו שהםבמקוםשלהם
תוך העברתמסר של סובלנות וקבלתהאחר.
לרר, מנהלת היחידה לשוויון בין המינים
במשרד החינוך, בחנה בסקירתה את ההיבט
המגדרי של הרבגוניותהחברתית ומסרה את
הנתון המוכר והאקטואלי כל כך, לפיו נשים
עוסקות בעבודות שוות לאלו של הגברים
אך מרוויחות פחות מהם. את הפרדוקס הזה,
מתברר, ניסחה כבר בבה אידלסון בשנת ...
4391. מה בעצם השתנה מאז, שאלה לרר,
וחשפה נתונים לא ממש מפתיעים: בעשירון
התחתון בארץ מצויות נשים במספר כפול
מגברים, ובעשירון העליון, שבו נמצאהכסף,
יש רק שליש של נשים. בדירוג הבינלאומי
לשוויון בין המיניםנמצאתישראלבמקום65,
שאליו הידרדרה בשנים האחרונות.
לדברי לרר, גם כיום ילדות גדלות על
דימוייםכדוגמתזהשלאריאל, בתהיםהקטנה,
ומהם הן לומדות שהדבר החשוב ביותר הוא
להתחתן - גםאםעלחשבון הקול והשאיפות
שלהן. "ממחקרים אחרונים עולה שכבר בזמן
ההיריון ההורים חושקים בבנות יפות ובבנים
מחוננים", שיתפהלרר, וסיפקהעודממצאים
שלפיהםבנים זוכיםליותרעידודמצדהמורים
לקחת חלק פעיל בשיעורים, וגם למשוב
מאתגר יותר.
כדי ליזום מדיניות מושכלת יותר,
המותאמת לשוני המגדרי, עובדים לרר
ועמיתיה על מודל שמביא בחשבון, למשל,
שבנות ובנים לומדים באופן שונה - הבנות
לומדותבדרךכללבחברותא והשאלותשלהן
נוגעות למהות הדברים; הבנים, לעומתן,
נוטים ללמוד לבד והתחרות מדרבנת אותם.
במקביל, מפתחיםביחידהלשוויון בין המינים
תוכניותממוקדותמגדרנקודתיות. כךלמשל,
אםבמגזרהערבי הישגי הבנים נמוכים יותר,
מפתחים תוכנית לטיפוחם, וכך גם תוכניות
עבור בנות שבוחרות פחות מבנים במסלולי
אלקטרוניקה ופיזיקה.
לקראת סוף דבריה מסרה לרר כי השנה
יצוין ב־21 לאוקטובר יוםהילדה הבינלאומי.
לדבריה, ידוע שבמצבי משבר הראשונות
להיפגע הן ילדות ונשים. "אצלנו מצבן טוב
יחסית, אבלחשובשנדון במצבן בעולם ונשאל
אם זה יכול לקרות גם כאן".
קארן טל, שניהלה כאמור את ביאליק
רוגוזין הרב־תרבותי במיוחד, הציגה מודל
חינוכי הוליסטי הרואהבביתהספראתהעוגן
המרכזי בחיי הילדים, המורים והקהילה.
המודל הזה מצדד בפתיחת שערי בית הספר
משעות הבוקר ועד הערב, על פי המתכונת
הבאה: לימודיםעל פי סילבוס משרד החינוך
מהבוקר עד שעות אחר הצהרים המוקדמות
(כוללארוחתצהרים); רצועתאחרצהריםשבה
הופךביתהספרלמרכז תרבות, אמנותוספורט;
ורצועתערבשתכלולביתספרלהוריםוגיבוש
הנהגה הורית.
טלציינהעודכי בתנאי שונותקיצונייםיש
לשפהכוחרב, בהיותהלארקאמצעי תקשורת
אלא גם גורם היוצר תודעה וזהות. במקביל,
העלתה טל שאלות מטרידות הנוגעות לחיי
ילדי העובדים הזרים בארץ, וקבעה כי ילד
ששואל אתעצמו כל יום מחדשאם יהיה פה
גם מחר חשוף לנזקים פסיכולוגיים, ביטחונו
ודימויו העצמי מתערערים ומאליו ברור
שקשה לו ללמוד. לכן היא ממליצה לפעול
בדרכיםהחוקיותכדי להסדיראתמעמדםשל
הילדים. במקביל, היאממליצהלערבבחיי בית
הספר מתנדבים מהקהילה, במהלך של חיים
ביחד שאין כמותו למגר את הפחד מהאחר,
וכמובן לשקודעל גיבושצוותחינוכי כמודל
לסובלנות, כזה שמדבר אל התלמידים ואל
הוריהם בגובה העיניים ומכבד אותם.
פרופ' חדד, המשתתף השלישי בפאנל,
התבקש בעקבות שאלה מהקהל לספר על
הניסיון שלו בהוראהרב־תרבותית. הואדיבר
כדרכו בגובההעיניים ותיאראתהמתמטיקה
כשיקוף של האינטליגנציה האנושית. אם זה
כך, אמר, "הרי ברור שכל אחד שונה ביכולת
שלו ללמוד, להבין ולצבור ידע, והאתגרשלי
היהלהתייחסלשונותשלתלמידי כשביקשתי
לעודדאותםליצירתיות, תשוקה וספק. ברור
שמורה אחר בוחר בדרך משלו לעשות זאת,
בהיותו שונה ממני".
נזקי החייםהדיגיטליים
"חינוך בעידן הדיגיטלי" נקבע כנושא הפאנל
הבא, והמנחה שלו, דניס ואן רוקל, היה שנים
רבות מורה למתמטיקה ומשמש כעת נשיא
האגודההלאומיתהאמריקאיתלחינוךהמייצגת
.
EI
2.3 מיליון חברים. הוא גם סגן נשיאת ה־
טענתו המשכנעת היתה כי כדי להפיק את
המיטב מהטכנולוגיה יש להכיר במגבלותיה
ולהבין שטכנולוגיהאינהמדיניות. פרופ' יורם
הרפז, שנשאהרצאהקולחתבנושא, פתחבתיאור
נזקי "החייםהדיגיטליים" -בעיותמחמירותשל
קשב וריכוז, פגיעה ביכולתלחשיבה מעמיקה,
פענוח וסיכום טקסט ארוך, פגיעה בזיכרון
האנושי ועוד. בסופו שלהתהליךהזה, חזההרפז,
החינוך הדיגיטלי יהיה מנתחלקםשלהעניים,
ואילו השכבותהמבוססותיקבלו חינוךדיאלוגי
שמטבעו יקר יותר כי הוא דורש יותר מורים.
לדבריו, הציפייהשהטכנולוגיההדיגיטלית
תוביל אותנו תכזיב, כי השאלה האמיתיתהיא
לאן אנחנו מכוונים, איזהבוגררצוי בעינינו. כדי
לנסחאתהחזון הזהערךהרפז השוואהבין החינוך
הישן לחדש: בחינוךהישן הידענתפשכסוג של
חפץ, ותודעתהתלמידיםהיא
מיכלשלתוכו יוצקיםהמורים
את הידע - בהנחה שתלמיד
שיודע וזוכר פרטים בתחומי
דעתמגוונים, יבין טוב יותר
יולי תמיר, שרתהחינוך לשעבר: "במציאותשל
ריבוי ביטויי עוינותכלפי האחר עלינו לפתחמידה
רבהשל סובלנותוריסון עצמי. אנחנו צריכיםלדעת
להגידלעצמנו ולילדינו שהחברהשלנו משתנה ועם
כל הכאב, היאלאתחזור להיותמהשהיתה"
.
פאנל חינוך ורבגוניותחברתית
משמאל לימין: המנחה, פרופ׳ יולי תמיר,
נשיאתאקדמייתשנקר, לשעבר שרת
החינוך; פרופ׳ ג׳ורג׳ חדד, נשיאכבוד של
פנתיאון אוניברסיטתהסורבון, לשעבר
מנהל מחקר חינוכי וחיזוי בסקטור
החינוך באונסק"ו ; קארן טל, מנכ״ל
תובנותבחינוך, לשעבר מנהלתביה״ס
ביאליקרוגוזין ת״א ; אושרהלרר,
הממונהעל שוויון בין המינים ומפקחת
מטהבמשרד החינוך
מארס4102
<
8 שיעורחופשי
