כי זה לא מנחם. לדבריו, "בתהליך ההפרטה
בחינוך מצמצם משרד החינוך את השקעתו
בחינוך ומגדיל את חלקו של המגזר הפרטי
בעיצובמערכתהחינוך". התהליךקורהכמובן
גם ברשויות המקומיות. כתוצאה מכך, הורים
באזורים מבוססים הקימו בתי ספר פרטיים
למחצה, שבהם הפעילו תוכניות נוספות
בעלויות גבוהות, וכך נמעה כניסתם של
תלמידיםמעוטי יכולת-מהלךשגרםלהמשך
הרחבת הפערים.
לדברי ישי, בשניםהאחרונותמנסותחברות
מהמגזר השלישי לסייע בבתי הספר על ידי
תרומות ועל ידי פעולותשונות, כדוגמתקרן
אתנהעםהקרן לקידוםמקצועי שלהסתדרות
המורים. ואולם, הבהיר, "פעולות אלה הן
ספורדיות ולא מספיקות". קרן אתנה מגייסת
תורמים פרטיים לרכישת מחשב נייד לכל
מורה, ועדכהחולקו אלפי מחשביםשמשפרים
את ההוראה.
בסוף יולי 3102, לדברי ישי, הונחה על
שולחן הכנסת הצעת חוק אחריות המדינה
לחינוך ציבורי, ביוזמת העמותה הכל חינוך.
לפי ההצעה, מוסד חינוכי לא יהיה חייב
בתוכנית לימוד בסיסית מלאה, ויוכל לקבל
מימון נוסף לפעילותו מתרומות, מתשלומי
הורים וממימון הרשויות המקומיות, בנוסף
לתשלומים המתקבלים ממשרד החינוך. ישי
רואה בהצעה זו את הגורם שיאיץ אתתהליך
הפרטתמערכת החינוך.
עודגורםמאיץ, לדבריו, הואהניהולהעצמי
שהחל ב־6991. לדברי ישי, בבתי ספר אלה
שיעורהשתתפותההוריםבתשלומיםגבוהיותר
לעומתבתי הספרבפריפריה. לכן, הואשואל,
איך יתחרו בתי הספרבפריפריהמולבתי הספר
המבוססים שבהם חדרי מחשבים משוכללים,
אולמותהתעמלות וכנסים, שאותם יוכלו בתי
הספר להשכיר ולשפר את הכנסותיהם?
בתהליך הזה, סיפר ישי, יש נקודת אור
אחת: התקציב שהקדישה המדינה להפעלת
אופק חדש. "אמנם לא הגדלנו את לימודי
ההעשרה ולא את שעות ההוראה, אבל אופק
חדשאיפשרמאותשעותפרטניותשבאמצעותן
אפשרלקייםשעותאיכותמורה־תלמיד, לחזק
את החלשים ולשמר את החזקים".
לסיכום, אמר ישי, "ישלקיים דיון ציבורי
מעמיק באשר לתקציב מערכת החינוך
ולהשלכות השליליות של ההפרטה במדינת
ישראל, מדינהשהמשאבהאנושי הואהמשאב
החשוב ביותר שלה. מערכת החינוך העמידה
מדעניםבעלי שםבכלהתחומים, כוללמקבלי
פרסנובל, והיאלאיכולהלהרשותלעצמהאת
המשךהכרסוםוהגדלתהפערים". עודאמרישי
כי "ההפרטההיאסכנהגדולהלאוטונומיהשל
מערכת החינוך, ועלינו לעשות הכל על מנת
שמערכת החינוך לא תזדקק לה".
חינוך ציבורי או פרטי?
הדובר הבא, דיוויד רובינסון, דיבר על בעיית
EI
המיסוי הגלובלי. רובינסון, חוקר בכיר ב־
שנאם בנושא מיסוי צודק, אמר כי "אנחנו
זקוקים לכסף כדי לממן את השירות הציבורי.
הרבה מרווחים של ממשלות נשחקים על ידי
אסטרטגיות שחברות גדולות נוקטות כדי
להימנע מתשלום מיסוי הוגן. מדובר בסכומי
כסף גדולים שניתן לייעד לשירות הציבורי.
תאגידיםצריכיםלשלםכדי לוודאשיהיהחינוך
איכותי. ישלחשובכיצדלממן חינוךממקורות
ציבוריים ופרטיים גם יחד, לדאוג לתיאום בין
חוקי המיסוי במדינות השונות ולהתמודד עם
זרימת מזומנים באופן שחוצה גבולות. הדבר
דורשמארגוני מורים ומהסקטורהציבורי לקדם
דיון על הקצאת משאבים והערכת מיסוי הוגן,
למען החינוך".
עמיתו, גונטרס קטלקס, היסטוריון ורכז
, דיבר על "האיום הגדול
EI
מחקר בכיר ב־
על החינוך הציבורי: תהליך הצמיחה של בתי
הספר הפרטיים (הפרייבטיזציה של החינוך)".
בראשית דבריו הוא הציג כמה שאלות: "האם
חינוך הוא סחורה פרטית או ציבורית? מה
הבעיה בהפיכתהחינוך לעסקפרטי? כמה כסף
למימון החינוך מגיעממקורותציבוריים וכמה
ממקורות פרטיים? ולבסוף, מה ההשלכות של
הפיכת החינוך לפרטי?"
לדבריו, הגישותהשונותלגבי מימון החינוך,
נובעות מכך שיש הטוענים שאלה שההשכלה
מיטיבה את מצבם, צריכים לשאת בעלות
החינוך. גישה נוספתהיא שעל המדינה לשאת
בעלותהחינוךהיסודי והעל־יסודי. ואולםהירידה
בהשקעה הציבורית בחינוך בשנים האחרונות
מאפשרת את חדירת החינוך הפרטי לחינוך
הציבורי. זהקורהעלידי ניהולביתהספרכעסק
פרטי, וכן עלידי חדירהשלחברותפרטיותלבתי
הספר. כוחותהשוקבחינוךמיוצגיםבמעורבות
הוריםחזקה, מימון החינוךעלידי שוברים (שיטה
נפוצה בארה"ב), וחיזוק התחרותיות בין בתי
הספרעלידי הכנסתסטנדרטים. לדברי קטלקס,
חלק מהתהליך הוא נסתר, והוא נעשה במסווה
של הכנסת רפורמותלחינוך.
התוצאות: מנהל בית ספר הופך למנהל
עסק, המורה – לטכנאי, התלמיד הוא שורת
רווחאו הפסד והסכמיםקיבוצייםהופכיםלחוזים
אישיים. ההוראה הופכת לעבודה מן השורה,
במקום למקצוע.
לסיכום, קטלקס מאמין במערכת חינוך
ציבורי המנוהלת ומוערכת באופן דמוקרטי
על ידי הרשויות הציבוריות. החינוך הוא לא
סחורה, ואסור שיהפוך לפרטי, אמר.
בין ירוחםלכרמל
יו"ר ועדת החינוך בכנסת, ח"כ עמרם מצנע,
התייחסלתקציבהחינוך ואמרכי "ההוצאהעל
חינוך בישראל היא הגבוהה
ביותר מכל הוצאה אחרת
במדינה. כ־08 מיליארד
שקל - זהו הסכוםהכוללשל
תקציבהרשויותהמקומיות,
דובי וייס, ממייסדי "עתהדעת", מציעלמורים: נצלו
אתגוגל וויקיפדיה, קבלו מהםמסהקריטיתשל
חומר, אבל אל תסתפקו בו אלאהתאימו אותו לכיתה
שלכם, עבו אותו בהתאםלמציאותהקיימתולמחקרים
העדכניים וכך תיהפכו למוריםמעניינים יותר
פרופ' יורםהרפז: "בעידן שבו הידע נגישומכפיל
אתעצמו כל שלוששנים, אנחנו לארוצים ילדים
שיודעים, אלאכאלהשיהיו מגוריםאינטלקטואלית,
שלא יקבלו שוםדבר כמובן מאליו"
שיעורחופשי 31
> 2014
מארס
