Page 29 - מגזין הטכניון | אביב 2008

≥∞
Ì È È  È · † Ì Â Î È Ò
להתנתק מהתלות בממשלת ישראל, זה היה
מקדם אותנו מאוד. נוצר מצב שבו, למעשה,
איננו מנהלים את המוסד הזה. יש לנו אחריות
על דבר ענק, ואנו תלויים באוצר כדי לנהלו.
אבל אנו פועלים היטב במסגרת האילוצים,
ומגיעים להחלטות נכונות, כמו ההחלטה להקים
פקולטה לרפואה בשנות ה-07, דבר שהביא
ומביא לפיתוחים רבים בתחום ההנדסה
הביו-רפואית, ועתה ההחלטה להקים מכון
לחקר הננו-טכנולוגיה.
פרופסור זינגר: יש לשנות את היחס המספרי
בין סטודנטים לחברי סגל. אני צועק זאת בכל
ישיבה, כי יש סכנה שנסכן את איכותנו אם לא
נעשה כך. הטכניון עושה פעולות נכונות
בקליטת סגל צעיר מצטיין, אבל צריך לעשות
יותר. כשחזרתי מישיבתי הראשונה עם ועד
ראשי האוניברסיטאות מול אנשי האוצר, הייתי
ממש בהלם, וחשבתי: איך מתנתקים מהם?
אך הגעתי למסקנה שלצערי זה לא יצלח.
פרופסור תדמור: התשובה לשאלה זו די פשוטה,
אם מסתכלים בפרספקטיבה. צריך לזהות את
הכיוון אליו הולך העולם ולהיות שם. עד כה
הטכניון עושה זאת בהצלחה. במלחמת העולם
השנייה המדע הופעל לטובת הצבא. אז מקבלי
ההחלטות הבינו שמדע זה כוח. האירוע
המשמעותי השני - ברבע האחרון של המאה
ה-02 התרחשה המהפיכה המדעית-טכנולוגית.
עתה אנו נמצאים בתחילתה של מהפיכה
חדשה, בה הביולוגיה תהיה דומיננטית, מדעי
החיים והנדסת חומרים. והטכניון חייב להיות
שם. לכן תמכתי מאוד כאשר פרופסור אפלויג
פיתח כאן את תחומי הננו-טכנולוגיה ומדעי
החיים.
פרופסור אפלויג: אני מסכים עם כל הדברים
שנאמרו פה. כמובן ששחרור מהתלות בממונה
על השכר היה מעלה את רמת הטכניון, כי הוא
היה מאפשר להנהלה לנהל את המוסד טוב
יותר. אבל זה לא יקרה. יש שני דברים קריטיים
נוספים: המפתח הוא באנשים. עלינו להביא
לטכניון את האנשים הטובים ביותר, לתת
בידיהם את האמצעים ולאפשר להם לרוץ.
הרמה של האנשים החדשים שאנו מגייסים
לטכניון היא הטובה ביותר, ומענקי המחקר
הגבוהים שניתנו באחרונה על ידי האיחוד
האירופי לשבעה מדענים צעירים שלנו -
שוב מוכיחים זאת.
הדבר השני הוא אכן היכולת לזהות מהם תחומי
העתיד ולהיות שם. אני מסכים עם פרופסור
תדמור שהמאה ה-12 תהיה המאה של
המולקולה, ואנו כבר עושים את הצעדים
הראשונים, כמו הקמת מכון ראסל ברי
לננו-טכנולוגיה ומרכז לוקיי למדעי החיים
וההנדסה.
˙ÈÏÈÚ†˙„ÈÁÈΆÔÂÈÎˉ
פרופסור לביא: לא הכל ורוד בגן העדן שנקרא
הטכניון. אציין שתי בעיות: ראשית, התדמית
שלנו כמוסד קשוח שלא תמיד פתוח
לסטודנטים. זהו מוסד אליטיסטי, אך האם הוא
צריך להיות קשוח כדי להישאר כזה? שנית,
זוהי סיטואציה דומה אצל בוגרינו. קשה לנו
למשוך אותם לאירגון הבוגרים שלנו ואיני רואה
הזדהות רבה שלהם עם המוסד. מה ניתן לעשות
כדי לפתור בעיות אלה?
עמוס חורב: למדתי בארה"ב במוסד יוקרתי
( שהסטודנטים שלו אמרו כי "טכנולוגיהMIT)
זה גיהינום". אם אנחנו רוצים להמשיך בדרך
המצוינות - אין דרך אחרת. עלינו להמשיך
לדרוש ולתבוע מהסטודנטים. נכון שצריך לטפל
באיכות ההוראה. אנחנו גם לא יודעים לטפל
בחריגים, לא שמים דגש בתהליך המיון
והקליטה על מוטיבציה ועל ראיון אישי. נסעתי
, התייצבתי במשרד קבלתMITבשנת 0591 ל-
מועמדים ואמרתי: "אני רוצה ללמוד פה". ראיינו
אותי והתקבלתי. בטכניון זה עדיין לא יכול
לקרות.
אשר לבוגרים - היחס האמוציונלי של הסטודנט
בטכניון הוא לבני המחזור שלו. אצלנו הצעירים
מזדהים עם הפלוגה שלהם בצבא. לא נצליח
לייצר בארץ את מושג "הבוגר" האמריקני.
עמוס לפידות: כמו שאמרת, מה שהם זוכרים
והדברים המיוחדים המלווים אותם - הם
מהצבא. אשר לסטודנטים שאומרים שהטכניון
הוא מוסד קשוח, זה נובע מהשוואתו למוסדות
אחרים. אני לא מודאג מזה. עם זאת צריך
לשאוף שהמרצים יהיו רציניים וגם בני אדם.
שהסטודנט ירגיש - "קורעים אותי אבל אכפת
להם ממני".
פרופסור זינגר: מה"קריעה" אף סטודנט לא
ממש נפגע. אחרי שנים הוא אפילו מעריך זאת.
קשיחות היא חיונית כדי להגיע למצוינות.
פרופסור תדמור: אני מתנגד למגמה המסתמנת
בארה"ב בכיוון של הקלה. צריך להגיד זאת -
בטכניון קשה. ליחידת עילית קשה להתקבל
וקשה לשרת בה. הדרישות שלנו צריכות להיות
חמורות, והגישה שלנו צריכה להיות הוגנת
ואנושית. בתחום הסיוע לסטודנט הטכניון הוא
הטוב בארץ.
פרופסור אפלויג: אני שמח שמסביב לשולחן
הזה יש קונצנזוס שאסור לוותר על המצוינות.
עם זאת, אין ספק שיש לנו בעיה ביחסים עם
הסטודנטים ועלינו לעבוד על זה. כבר התחלנו
בכך, בהשקעה לא קטנה. אתם רואים מהחלון
הזה את בית הסטודנט שאנו בונים ממש
מחדש. התנאים שאנו נותנים לסטודנטים שלנו
מצוינים, מתקני הספורט משוכללים והמעונות
מעולים. אנו בודקים בעצם הימים האלה כיצד
ניתן לשפר את היחסים בין מרצה לסטודנט.
ÔÂÈÎˉ†˙Ó¯˙
פרופסור לביא: תורמים שואלים אותי לעיתים:
מהו הטכניון בעיניך? מהי תרומתו? מה אתם
הייתם משיבים להם?
עמוס לפידות: הייתי אומר להם - ראו את
רפא"ל, את קמ"ג ואת התעשייה האווירית.
עמוס חורב: הייתי מביא את הרצף של ההיי-טק
הישראלי עם בטחון המדינה.
פרופסור תדמור: בגדול - אכן ההיי-טק
וספציפית: המיקרופרוססור של אינטל ששינה
את העולם, כל התשתית הפיסית של המדינה
והכיוונים החדשים שלנו ברפואה, ננו-טכנולוגיה
ומדעי החיים.
פרופסור זינגר: אני מצטרף למה שנאמר פה
ומוסיף את המדען והמהנדס הטיפוסי,
שהטכניון "עשה" אותו.
עמוס לפידות: ישראל היא מדינה קטנה אשר
מובילה בעולם בתחום החלל.
פרופסור אפלויג: אכן היי-טק, ביטחון
כשאווירונוטיקה היא נקודת השיא וחתני פרס
נובל, הפרופסורים אברהם הרשקו ואהרן
צ'חנובר, כדוגמה למדע בסיסי שאחרי 52 שנים
היה לתרופה מצילת חיים.
פרופסור פרץ לביא: רבותי הנשיאים, אני מאוד
מודה לכם וביחד נאחל מזל טוב למדינת ישראל
במלאת לה 06 שנה.