Page 36 - מגזין הטכניון | אביב 2008

≥∑
Ô Â È  Î Ë ‰ † È ¯ ‚ Â · Ï † ¯ ˘ ˜ ‰ † ˙ Î ˘ Ï
שמם של העתודאים של אותם הימים(, חילקתי
את הזמן בין המסגריה בהרצליה ללימודים בטכניון.
החברים סיכמו עבורי את ההרצאות שהחמצתי,
ולבסוף הצלחתי גם בזה וגם בזה."
˙¢ÈÁ†‰ÈÈ˘Â˙
פגישת המחזור של בוגרי מחזור ל"ה היתה רווייה
בסיפורים רבים על תושייה ונחישות. נדמה שזו
היתה הברירה היחידה של אותם ימים. מארחם
של הבוגרים, דיקן הפקולטה מיכאל שפירא, בירך
את הנוכחים והתעכב על ההבדלים בין הפקולטה
של אותם ימים לזו של היום. "למדתם בתקופה
שבה הלימודים התרכזו סביב מקצועות קלאסיים
כמו תכן מכני, הרכבות, רכבים, פלסטיקה ויישומים
חקלאיים. בוגרי הטכניון גויסו לתעשייה הצבאית,
לפיתוח מערכות נשק ומערכות לניצול אנרגיה.
זוהי תשתית המשק הישראלי.
"בוגרינו הובילו את התעשיות השונות של המשק
הישראלי, אולם בשנות ה-05 וה-06 פרשו המרצים
יוצאי גרמניה ונכנסו חוקרים חדשים. נפתחו
מעבדות מודרניות והלימודים הותאמו לצרכי
השעה. עם השנים גדלו גם ציון הסכם הנדרש
לקבלה ללימודים והביקוש ללימודים בתארים
מתקדמים. כיום אנו הפקולטה הרביעית בגודלה
בטכניון, עם 058 סטודנטים ללימודי הסמכה ו-052
ללימודי מוסמכים. אנו מקווים להמשיך ולגדול,
בעיקר בזכות תרומות של ידידי הטכניון ובוגריו."
¯·„Ó‰†¯Â„
דבריו של הדיקן על עידן חילופי המרצים זכו
לאישוש בסיפורי הבוגרים. "אנחנו היינו הקצה
הסופי של דור המדבר בטכניון," אמר עמירם
קובלינסקי, "המורים שלימדו אותנו לא כל כך
ידעו מה זה להיות מורים. רק אחריהם החלה
המהפיכה האמריקאית. אבל בסך הכל היה בסדר,
כי בשום טכניון בעולם לא לימדו בדיוק מה שצריך.
אצלנו היה ברור שמי שהצליח לעבור בהצלחה
מרצים כמו היידלברג ולנדסברג, יכול לעבור כל
משימה שתוצב בפניו." קובלינסקי, ששימש עד
לפני שלוש שנים כממונה על ההנדסה המכנית
באל על, סיפר כי בניגוד למה שמקובל לחשוב,
העבודה באל על לא העשירה אותו בכסף, אלא
בחוויות רבות.
"החוויה של חיי היא ללא ספק המעורבות שלי
בפרויקט הלביא," סיפר ישעיהו פואה, "אחרי 53
שנים בתעשייה האווירית, הלביא נותר חוויה של
יצירת יש מאין. כל מי שעבד אי פעם בפרויקט
הזה הוא כמו בוגר של אותה יחידת עילית בצבא.
חיסול הפרויקט גרם לכאב לב ולטראומה בלתי
רגילה. בסוף השנה אני אפרוש מתע"א וארצה
לשכוח מהנדסה, אפילו לטובת משהו מיסטי.
"רבים מאתנו חלמו על לימודי הנדסה כבר בשלב
הלימודים בשמינית. גם כאשר סיימנו צבא בשנת
6691 ובארץ היה מיתון רצחני. רבים ירדו לארה"ב
כי אי אפשר היה למצוא עבודה, ואילו אחרים
התחרו על כל משרה פנויה. אני זוכר שתע"ש
פרסמו מודעה בעיתון שהם מחפשים מהנדס.
הגעתי לצריף בקריה בתל אביב, סביבו הצטופפו
מאות מהנדסים שהמתינו לתורם עבור אותה
המשרה. זה נראה כמו הפגנה. במרכז ניצב לו פקיד
של התעשיה הצבאית, שנהנה להתעלל באנשים.
אלה היו הדברים שרואים בתקופה של מיתון."
˘Â¯ÙφÔÂÂÎ˙Ó†‡Ï
גדעון קפלן נזכר עד כמה קשה היה באותם ימים,
למצוא חדר להשכרה. "ביחד עם חברי הטוב מזה
05 שנה, שלמה פארנטי, מצאנו חדר בדירת מגורים
ולמעשה, התגוררנו ביחד עם משפחה," הוא מספר.
"אמנם, אבא היה נותן לי 02 לירות לשבוע, אבל
בשביל לחיות הייתי צריך לנגן והייתי מרוויח 05
לירות בערב. במשך ארבע שנים, חלקנו אתם את
אותם הארונות ואת אותו הפריג'ידר, עד לסיום
הלימודים. שלא תחשבו שהיינו סוטים. דווקא
הכרתי לו בחורות. אחרי הטכניון עבדנו באותו
משרד שעסק במיזוג אוויר. שלמה פרש לפני
שנתיים, אבל אני לא מתכוון לפרוש אף פעם."
יורם קירזון סיפר שהעתודאים היו מלוכדים עד
כדי כך שבראשית כל שיעור הם היו מגיעים
ראשונים ותופסים עבור חבריהם את השורה
הראשונה. אחד מהם, עוזי כהן, סיפר שלאחר
התיכון "הדבר היחיד שעניין אותנו היו מסיבות
בסוף השבוע. היינו ילדים בני 81 ולמעשה, הדבר
היחיד שגיבש אותנו היו הקורסים הצבאיים.
למעשה, יצאתי לחיים רק בגיל 52, אחרי שסיימתי
טכניון וצבא."
למרות תנאי החיים הקשים, הסטודנטים של אותם
ימים ידעו להשתובב - למשל כאשר הבחינו בשני
פועלים שביצעו עבודות חפירה בפינת בית הקרנות
בהדר. הטנדר של אותם הימים היה חמור ששימש
את הפועלים. הסטודנטים שחמדו את החמור
הצליחו לגנוב אותו ולהכניסו לשיעור "זורמים"
)זרימה, של חשמל( של המרצה אנטוני פרניו. פרניו,
שנכנס לכיתה והבחין בחמור הניצב לו מאחורי
השורה האחרונה, לא נותר חייב והעיר, "סוף-סוף
יהיה פה מישהו שיצליח להבין אותי." הבוגרים
נזכרו גם שבאותם הימים, כאשר המרצה היה
מבקש לשרטט קו עגול על הלוח, לא עמדה
לרשותם מחוגה. הפתרון היה קשירת הגיר בחוט,
בכדי לשמור על רדיוס מדויק בעת השרטוט.
‰˜ÈËÈÏÂÙ†˙¯ÂÁ·†¨ÌÈ
"במשך ארבע שנה בטכניון בכלל לא הבנתי מה
אני עושה במקום הזה," התוודה יהונתן צאן, "מה
שעניין אותי היה פוליטיקה, בחורות באוניברסיטה
וים. מאחר והייתי אחד מהגדנ"עים הלכתי אחרי
הלימודים לחיל הים. חמש שנים שירתתי מתחת
למים. למעשה, רק חודש לאחר סיום הלימודים
גיליתי עד כמה הנדסת מכונות זה דבר נהדר. עם
השנים התברר לי דבר נוסף - שלגדל חמישה
ילדים זה הדבר החשוב ביותר עבורי."
דני ירדני, אף הוא גדנ"עי, חשף במפגש את
המוטיבציה החזקה ביותר ללימודים. "רוב הגדנ"עים
הגיעו כי ההורים החליטו שהבן יהיה רופא או
מהנדס מכונות. עם השנים למדנו לאהוב את
המקצוע וכיום אין לי כל כוונה לפרוש. אני עובד
קשה יותר מאשר לפני עשר שנים. אני מעורב
כיום כמשקיע בפיתוח היי-טקי של חומרים חדשים.
בישראל נוצרות טכנולוגיות רבות מכפי שהמדינה
יכולה להכיל. עם היתרון היחסי הזה אנחנו מייצאים
לחו"ל. למזלנו קיבלנו בדרך את העליה מבריה"מ,
שהיא ההוכחה שיש אלוהים בשמים. אני מקווה
שהידע הרב שיש בישראל לא יתמסמס, ושנמשיך
לשמור על היתרון שלנו."
רפואה 4891 - 72 במאי 8002
יובל 8591 - 61 ביוני 8002
רפואה 7891 - 03 ביוני 8002 ÌÈÈ„È˙Ú†ÌÈÒÎ