Page 38 - מגזין הטכניון | אביב 2008

„ È „ È † Ï ˘ † Â ˙ Â Ó „
≥π
יהודה ברוניצקי הוא איש אופטימי. הוא מסתכל
סביבו, רואה את המציאות, מתגעגע לעבר ובכל
זאת חושב שגם בעתיד יהיה כאן טוב. "פעם חשבו
בארץ לטווח ארוך", הוא נאנח. "היום חושבים
תיכף על אקזיט".
יהודה נולד וגדל באוקראינה, בעיר דרוהוביץ' שליד
לבוב. יותר ממחצית מתושבי העיירה היו יהודים.
הם הקימו בה תעשייה מפותחת, בעיקר
פטרוכימית, ויצרו בה תרבות טכנולוגית מפותחת.
באותם ימים, כאשר יזמות לא הייתה אפילו
בלכסיקון, הייתה דרוהוביץ' מרכז יזמות. היא
הייתה מוקד הנדסה ותרבות טכנולוגית. היו בה
בתי ספר מקצועיים שהיהודים הקימו, היו בה
אנשי אקדמיה, מתמטיקאים וגם סופר וצייר יהודי
בשם שולץ.
יום אחד כינסו הגרמנים ביער ברוניצה, ליד העיירה,
21 אלף יהודים ועוד אלפיים שבויי מלחמה של
הצבא האדום וגויים אשר עזרו ליהודים להסתתר,
והרגו אותם. לזכרם הקימו יהודה ודיתה ברוניצקי
את מרכז ברוניצה ליזמות וחדשנות בטכניון. "אני
תקווה שמרכז זה, בנוסף לתפקיד החשוב שלו,
יהיה גם סמל הוקרה וזכרון לאלה שחייהם נקטעו
במיטב שנותיהם ולא יכלו לנצל את כשרונם
לטובת עמיתיהם היהודים והלא יהודים, לקידום
של החברה ולהאדרת והאצלת האנושות", אמר
יהודה ברוניצקי בטקס חנוכת המרכז.
כאשר אביו נולד בדרוהוביץ' היא הייתה באוסטריה.
כאשר יהודה נולד - זה כבר היה בפולין. כאשר
המשפחה עזבה את המקום - הוא היה ברית
המועצות וכיום זו אוקראינה. אין פלא שכאשר
אומרים ליהודה עד כמה מסובכים הם חילופי
אוכלוסין ושינויי גבולות, הוא מחייך.
כאשר תמה המלחמה עברה המשפחה לפולין.
האב, שהיה ציוני בדרכו לארץ ישראל, קיבל ויזה
לצרפת. יהודה היה אז בן 21. הוא לא ידע צרפתית
כלל ומכיוון שמעולם לא היה בבית ספר הוריו
רשמו אותו לבית ספר נוצרי שהיה היחיד שהיה
מוכן לקבלו. התברר שזה היה בית ספר עלוב,
לילדים טעוני טיפוח. יהודה ברח משם מהר מאוד.
היה לו בן דוד מוכשר, שלמד בבית הספר הטוב
ביותר בפריז. הוא לקח אותו איתו לבית ספרו
והמליץ עליו: "הוא טוב כמוני", אמר. בתקופת
לימודיו בנה יהודה טיסנים ומכר אותם. הוא סיים
את לימודיו בהצלחה והיה למסגר מוסמך.
מתוך 0051 מועמדים לבית ספר להנדסה התקבלו
003, ויהודה ביניהם. הוא למד הנדסת מכונות
ופיסיקה במקביל, וקיבל תואר ראשון ושני.
בשנת 8591, והוא בן 42, עלה יהודה ברוניצקי
לארץ. שוב מצא עצמו במקום זר, בלי לדעת את
השפה. הוא רצה לעסוק במחקר על אנרגית
השמש. באותה תקופה התקבל יהודה גם לטכניון,
ללימודי דוקטורט. אבל העבודה סחפה אותו ומוחו
הקודח המציא עוד ועוד פטנטים. עד כה רשומים
על שמו יותר מ-03 פטנטים והוא מעורב בעשרות
פטנטים נוספים. הוא עבד בפיתוח במעבדה
הישראלית לפיסיקה במשרד ראש הממשלה
שנוהלה על ידי דר' צבי תבור עד שמנהל אגף כוח
אדם קרא לו ואמר שיש לו שתי בשורות - אחת
טובה ואחת רעה. יהודה ביקש לשמוע את הטובה
קודם. "יש לי תקציב בשבילך", אמר הפקיד.
"יופי", עלץ יהודה.
"כן, אבל הוא מספיק רק בשביל המשכורת שלך",
המשיך הפקיד עם הבשורה הרעה.
"דיברו אז על כך שבארץ אין נפט וצריך אנרגיה",
הוא נזכר. "אז דיתה רעייתי ואני מכרנו דירה
בירושלים והקמנו את חברת אורמת. המוצר
הראשון שעשינו היה טורבינת שמש. המחלקה
לשיתוף פעולה בינלאומי הזמינה את הטורבינה
הראשונה, חברת מירומית סיפקה את הקולטים
והעברנו את הטורבינה למאלי. היא שאבה 04 קוב
מים ליום והשקתה 005-004 ראשי בקר". כך
הוקמה חברת אורמת.
הוא עשה תפנית בפעילות אורמת, כי מצא דרך
להשתמש בטמפרטורה נמוכה עם צורך נמוך
באחזקה שוטפת. אלומה הרמטית שימשה כמקרר,
לטורבינה היה מבער קטן במקום דוד שמש וכך
הוקמו בשנת 1791 טורבינות בדרום אמריקה,
העובדות עד עצם היום הזה.
אחרי משבר האנרגיה העולמי חזרה אורמת
לבריכות שמש ובנתה תחנה של חמישה מגאוואט
בים המלח. "יצחק מודעי היה אז שר האנרגיה",
מספר יהודה ומוסיף בהערכה: "הוא הבין ענין
וידע להחליט".
מכאן ועד הטורבינות הגאותרמיות, עיסוקה של
אורמת עד היום, הייתה הדרך קצרה אבל כלל
וכלל לא קלה. לאלוף )מיל.( עמוס חורב, לימים
נשיא הטכניון וכיום יו"ר דורשי הטכניון בישראל,
יש חלק חשוב בדרכה של אורמת להצלחה. הוא
היה קצין חימוש ראשי, כאשר יהודה ברוניצקי
בא אליו. יהודה הכיר את אביו של עמוס, אליהו
סוכצ'בר, שהיה, לדבריו, "אנציקלופדיה מהלכת".
הוא התייעץ איתו רבות. "אליהו נתן לי ספרים
ברוסית על טורבינות, גם ביקרתי את אחיו, מומחה
לטורבינות, בצרפת", הוא מספר. "הגעתי לעמוס
בנו, וביקשתי לעשות גנרטורים דיזל לצבא. עמוס
הראה לי דברים שלדעתו אפשר לעשות בארץ.
עשינו שני דגמים מזה, והתפרנסנו הרבה שנים.
בנינו משפחה שלמה של גנרטורים לחיל החימוש
והגענו עד גנרטורים של 009 קילוואט".
היום חברת אורמת, אשר הוקמה בשנת 5691 על
ידי דיתה ויהודה ברוניצקי, היא אחת החברות
המובילות בעולם בפיתוח וייצור חשמל מאנרגיה
גאותרמית. החברה נחשבת לחלוצה ופורצת דרך
בתחום האנרגיה הירוקה.
לדעת יהודה ברוניצקי, יש למדינת ישראל בעיה
קשה בתחום כוח האדם המקצועי המיומן.
"בתחילת המאה הקודמת הגיעו לארץ כמה יהודים
טובים מגרמניה והקימו את הטכניון", הוא אומר.
"הם ידעו מה זו תעשייה, מה זו הנדסה, מה זה
בעל מקצוע. אחר כך היה משרד הביטחון שהווה
בית ספר אדיר למחקר ופיתוח, לניהול פיתוח וגם
לבעלי מקצוע. ואז באו כמה מאות אלפי יהודים
משכילים מברית המועצות לשעבר שהיו מוכנים
גם לעבוד. וכל העת הזו הטכניון ייצר מהנדסים,
חלקם נסעו לחו"ל, חזרו והקימו כאן מפעלים.
עכשיו סוגרים בתי ספר מקצועיים. היום, למשל,
יש מחסור חמור ברתכים ולא מכשירים רתכים
מקצועיים. יש סכנה אמיתית של דחיפת הייצור
מהארץ החוצה".
לפני למעלה שלושים שנה אורמת הקימה בית
ספר מקצועי ביחד עם רשת אורט ומשרד העבודה,
הפועל עד היום. כאשר יהודה מסתובב במפעל
שלו ופוגש עובדים שלמדו את המקצוע אצלו
כילדים, ואת הילדים שלהם הלומדים אצלו היום
מקצוע - הוא מאושר. "זה ממלא לי את המצברים",
הוא אומר בחיוכו המבוייש.
˙‡†‰‡Â¯† ¨ÏÚÙÓ·†··Â˙ÒÓ† È‡¢
≠†ÌÈ„ÏÈΆ Âψ‡† „ÓÏ˘†ÌÈ„·ÂÚ‰
¢Ìȯ·ˆÓ‰†˙‡†‡ÏÓÓ†‰Ê יהודה ברוניצקי