10 / 64
10
2009
פברואר
עט השדה
ד"ר ריקי פלח גליל
- לא יודע אם יש לי הרגשה כזאת אבל אה...
כן, נגיד אני זוכר ש… תמיד הייתי הולך אליו
לעבודה, כאילו הוא עובד ב... (אזור תעשייה) אז
תמיד, נגיד, אם הייתי מסיים מוקדם, אז הייתי
הולך אליו לעבודה שלו, והיינו הולכים למסעדה
ליד העבודה והיינו אוכלים ולא זוכר כבר מה
עוד. ו... לא הייתי אצלו כבר בעבודה אולי איזה
שנתיים ו... אני לא יודע אם זה… כאילו, אני חושב
שזה כן חסר לי. אבל אני לא יודע אם הייתי
עושה משהו בנידון. אם באמת הייתי הולך אליו,
או אם אני אולי אלך עוד הפעם...
אצל רוב הבנים, הכניסה של האב
לתוך עולמם הפנימי והתחלת
הבדיקה של היחסים ביניהם
מביאות להכרה בהיעדרות
הרגשית של האב מחייהם,
בשוליות היחסית שלו
בחייהם, בנוכחותו
הנעדרת. ואם עד גיל
מצב זה התאים
14-13
להם, כשהיחסים עם
האב פחות העסיקו
אותם, מגיל זה ואילך
הם צריכים את האב
בדרך שונה מבעבר.
וכך מסתמן פער הולך
וגדל בין האופן שהם
רואים את האב או חווים
את יחסיהם ובין האופן
שהיו רוצים לראות את
האב ואת היחסים אתו.
הגוונים הרגשיים המתלווים
לבדיקת היחסים עם האב הם,
לרוב, גוונים הקשורים בכאב של
החמצה, "פספוס", משאלות שנראות
רחוקות או בלתי אפשריות.
תחושת הקרבה אל האב נותנת תחושה של
אישור האב, קבלה שלו את בנו, אהבתו והערכתו
אליו. תחושות אלה מאפשרות לבן לגבש תחושת
עצמי חיובית בתוך התמודדויותיו עם האתגרים
הניצבים לפניו בתהליך ההתבגרות. לכן הבנים
נאבקים על הקרבה אל האב בכל האמצעים
הפיזיים והפסיכולוגיים העומדים לרשותם. בני
מתאר את הקריטיות של הקרבה המחודשת אל
האב בחייו.
הוריו של בני התגרשו כשנתיים לפני הריאיון. הצורך
שלו להתקרב אל האב גדול כל כך, שהוא מתאר
איך הגירושין של ההורים “הצילו אותו”, מפני שעם
הגירושין הוא הצליח "להרוויח" את אביו מחדש.
- לפני שנתיים בערך אי אפשר היה לדבר אתי
בכלל ו... זה בא לידי ביטוי באלימות, באלימות
מילולית... (...) העיפו אותי מבית הספר פעמיים
ברצף... ואם ההורים שלי לא היו מתגרשים, יכול
להיות שלא הייתי מחזיק מעמד, אז אני שמח
מאוד.
- שההורים התגרשו?
- כן. אז אה... לא יודע, אבא שלי, אחרי שההורים
שלי התגרשו, אז אבא שלי פתאום יכול להסתכל
מהצד, ואבא שלי פתאום הבין, אני מניח, שהוא
לא תפקד נכון כאבא. הוא משתדל מאוד לחזק
את הקשר ביני לבינו.
להכיר את אבא - לקבל את
ההכרה של אבא
כאמור, מרגע כניסתו של האב לעולמו הפנימי
של הבן, הוא במרכז תשומת הלב של הבן, והבן
מפעיל את כל החיישנים שלו בניסיון להכיר אותו
טוב יותר וללמוד כיצד הוא רואה אותו.
יואב מתאר באריכות ובהתרגשות את רגע הגילוי
שלו את אבא. הוא מצליח לתאר את היום שבו,
בדיעבד, קלט פתאום שמשהו אחר קורה לו עם
אביו, ואת השינוי הוא ממקד בתחושת ההיכרות:
- באותו יום דיברתי אתו והרגשתי שאני מכיר
אותו. למה אני חושב שזה חדש? כי אני לא
הכרתי אותו קודם, ואני הרגשתי שאני מדבר עם
מישהו שאני לא מכיר.
כשאני שואלת את יואב למה הוא מתכוון בהיכרות,
הוא עונה:
- מה זאת אומרת? אני מסוגל לתאר אותו עכשיו
כמו בן אדם. אמרתי לך, בן אדם עדין כזה.
האב משתנה מדמות שטוחה לדמות שיש בה
עומק. הוא נתפס עכשיו לא רק בהקשר של
תפקידו כאב לבנו אלא כבן אדם מובחן, עם
מאפייני אישיות משלו.
הנושא “להכיר את אבא” חזר ועלה אצל רוב
הבנים. הם עסוקים מאוד בכך שהם לא מכירים
את אבא באמת ורוצים להכיר אותו באמת -
בדרך שהם כבר יודעים להכיר אנשים בחייהם,
לא כדמויות, כסובייקטים.
בד בבד עם הצורך להכיר את האב היכרות מהותית
יותר, יש גם צורך לזכות בהכרה של האב. האב
משמש בתפקיד של מעין מראה כפולה. דרכו הם
רואים את עצמם בעתיד, ודרך האופן שהוא רואה
אותם הם מעריכים את עצמם בהווה. ההשתקפות
שלהם בעיני האב נשענת על תמונה שלמה של
מרכיבים אישיותיים, ערכיים ואחרים, שבהם הבנים
מתרכזים כאשר הם מחפשים את השתקפותם
בעיני האב. כדי להיות מסוגלים להתכוונן לפי האב
על פני טווח גדול כל כך של מרכיבים, הם אכן