12 / 64
12
2009
פברואר
עט השדה
ד"ר ריקי פלח גליל
דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכים שלעתים
מתורגמים לאלימות, התנהגויות מסוכנות ובריחה
לאלכוהול או לסמים.
וכך נשמע שי:
הוא פשוט לא מבין, נראה לי, מה זה להיות
קרוב. ואז אין לי... אין לי רצון ל... כאילו להתקרב
אליו...
הייאוש ששי מבטא נובע מהתחושה שהוא לא יוכל
לחוש קרבה אמִתית, התחברות עם האב. מתיאור
חיי היום-יום שלו עולה שהתנהגותו לא נראתה
יוצאת דופן או מטרידה. להפך, היא מאפיינת יחסי
אבות מתבגרים בחברה שלנו. לכן חשוב לשמוע
את מה שמתחולל בנפשו של שי כשהוא מתאר
את מה שקורה בינו ובין אביו.
אמ... איפה אבא? אבא עובד, נניח
חוזר הביתה, אני אומר לו שלום,
מה נשמע וזה, הוא מספר, הכל
טוב. זה פחות או יותר היחסים
שלי אתו. כשאני צריך כסף,
אני מבקש ממנו וזהו. ואז
אני גם מרגיש כאילו “אוי
איזה דפיקה! אני בא אליו
כל פעם שאני צריך כסף”
ו... אבל זה נכון. עכשיו אין
לי בעיה עם זה כבר, כי אני
יודע שזה... זה פשוט המצב,
וכרגע אי אפשר לשנות אותו.
אני לא יכול לפתח אתו אינטימיות
מחדש.
על המשאלה שהיחסים עם אבא יהיו
אחרים, קרובים יותר ומשמעותיים יותר, הבנים
לא מוותרים. הם חוזרים ומבטאים אותה. הם
מתייאשים מהסיכוי להגשים את המשאלה. כשאני
שואלת את שי:
- אתה מרגיש שהיית רוצה שזה יהיה אחרת?
הוא עונה:
אה... כן. רוצה שזה יהיה אחרת. לא במובן שהייתי
רוצה ל... הייתי רוצה לדבר אתו... כן, הייתי רוצה
לדבר אתו, כמו, שנגיד, שחברים. (...) אבל פשוט
אין לנו את החיבור הזה. אז, כאילו, אפשר להגיד,
שהייתי רוצה אבא אחר. אבל זה לא באמת ככה,
כי לא הייתי רוצה אבא אחר. ואם הייתי רוצה
שהוא יהיה בן אדם אחר, אז זה רצון טיפשי
נראה לי.
הבנים שהתייאשו מהסיכוי להרגיש קרובים יותר
אל האב מדברים על כך שאינם מכירים אותו,
שאינם יכולים לדבר אִתו מתוך קרבה, הם עושים
מאמצים שלא להידמות לו ומרגישים רע כאשר
מזהים ביניהם דמיון פיזי, פסיכולוגי או התנהגותי.
הם אינם רואים את עצמם הורים בעתיד, קשה
להם לראות את מסלול חייהם, והם עסוקים בעיקר
בהישרדות. הבנים לא בהכרח מודעים להשלכות
של איכות יחסיהם עם האב על איכות חייהם. אבל
בנים אלה, שוויתרו על המאבק להתקרב אל האב,
נשמעים בראיונות אבודים, מבולבלים, עם תחושת
עצמי מעורערת והערכה עצמית נמוכה.
לסיכום
התמונה ההתפתחותית העולה מהמחקר מתארת
מפנה ביחסים עם האב בתקופת ההתבגרות
המוקדמת. מדמות ברקע החיים, ממישהו שנחווה
כזר ולא מוכר, הופך האב להיות מישהו שפתאום
מרכז סביבו את תשומת לִבו של הבן. הבנים
מגלים את האב מחדש. כלומר, הם רואים אותו
בדרך שונה מבעבר. הם מתבוננים בו וביחסים
ביניהם, מעריכים אותם, מודדים את המרחק - או
את הקרבה - ביניהם, מתעסקים באופן שהאב
רואה אותם, בציפיותיו, בהיכרותו אותם, בהערכתו
אותם. משמעות הגילוי מחדש של האב היא כניסת
האב לעולמו הפנימי של הבן.
איכות היחסים עם האב, רמת הקרבה, האותנטיות
והאינטימיות שיש בהם, כל אלה משמשים מדדים
להתבוננות של הבן בעצמו דרך האב. הדמיון,
כמו ההיכרות העמוקה, כמו היכולת לדבר דיבור
משמעותי, כל אלה מאפשרים לבן לחוש אותה
תחושת חיבור לאב הנדרשת כל כך כמשענת
לתחושת העצמי בדרך לבגרות.
למרחק מן האב וליחסים אינסטרומנטליים אִתו
מוענקת משמעות של אכזבה של האב מהבן -
גם אם האב אינו מתכוון לבטא אכזבה. לעומת
זאת, לתחושת הקרבה לאב מוענקת משמעות של
אישור של האב, הכרה בבן והערכה אליו, ואלה
משמשים משענת לבן בגיבוש תחושת העצמי
שלו. מאחר שבתקופת ההתבגרות תחושות
העצמי ממילא נתונות לתנודות חזקות, אישור
האב, ההכרה שלו בבן והערכתו הופכים לקריטיים,
ולכן הבנים נאבקים על הקרבה הזאת.
המאבק הנואש של הבנים להתקרב אל האב,
להתחבר אליו מחדש, נראה כאן כמשימה
התפתחותית קריטית לגיבוש תחושת עצמי חיובית
של הבן המתבגר. הבנים שהתייאשו וויתרו על
מאבק זה נתונים בסיכון. ממצאים אלה והמסקנות
הנובעות מהם עשויים להסביר מדוע רמת
האינטימיות עם האב, מעורבותו ותמיכתו קשורות
בבריאותו הנפשית של הבן, בתפקודו ובהישגיו,
ומאידך - מדוע היעדרו הפיזי או הפסיכולוגי
של האב קשור בדיכאון, בהערכה עצמית נמוכה
ובמעורבות של בנים מתבגרים בהתנהגויות
מסכנות.
הבנים שהתייאשו מהסיכוי
להתקרב אל האב,
לזכות בהכרתו או לעמוד
בציפיותיו,אלה הבנים שאנו
פוגשים בכיסא המטופל,
עם דיכאון, חוסר מוטיבציה,
תחושות עצמי קשות, דימוי
עצמי והערכה עצמית נמוכים
שלעתים מתורגמים לאלימות,
התנהגויות מסוכנות ובריחה
לאלכוהול או לסמים
רשימה ביבליוגרפית
מלאה למאמר זה ניתן
למצוא באתר אשלים
www . ashalim . org . il