17 / 64
17
2009
פברואר
עט השדה
העצמת הורים - דרך המלך למניעת סיכון לילדים ובני נוער
והורים לילדים בסיכון: לעתים משום שאינם
יודעים את השפה העברית הדבורה, לעתים
משום שאינם מכירים את דרכי ההתנהלות של
המוסדות החינוכיים והטיפוליים ולעתים משום
עוניים ומיעוט המשאבים העומדים לרשותם -
כספיים, נפשיים, חינוכיים ותרבותיים. למעשה,
מתוך כוונות טובות, אנשי מקצוע שונים
תופסים את מקומם של ההורים, בהפנותם
ילדים למסגרות טיפוליות וחינוכיות חוץ-ביתיות
בקהילה ומחוצה לה.
יש הורים שאף מדירים את עצמם מהורותם בשל
תחושת חוסר אונים כלפי תפקידם ההורי בחברה
הישראלית. מקצתם מסירים מעליהם אחריות
ומעבירים אותה אל אנשי מקצוע וחינוך עקב
עומס החיים העולה, לפי הרגשתם, על משאבי
ההורות העומדים לרשותם.
גם הורים מודרים וגם הורים אחרים “מואשמים”
לא פעם על ידי אנשי מקצוע ועל ידי הורים
אחרים בהתנהגות הורית שאינה מספקת. הביטוי
הידוע של אנשי חינוך בדרך כלל - “דווקא ההורים
שצריכים לבוא אינם באים” - מבטא עמדה זו.
הורים למדו גם להאשים את עצמם בתפקוד הורי
ירוד, והם מוצאים לכך הצדקות שונות.
הורים בישראל ניצבים בצומת הדרישות והלחצים.
בשל צרכים טיפוליים וחינוכיים של ילדים ועקב
מגבלות השירותים והמסגרות החינוכיות לילדים,
הורים נדרשים למלא משימות הוריות וחינוכיות
הולכות וגדלות, הדורשות משאבים כלכליים,
חינוכיים וחברתיים. אין ספק שהעומס ההורי
הולך וכבד.
במציאות זו, אנשי מקצוע מייחדים חלק ניכר
מזמנם ומיכולותיהם להדרכת ההורים בנושאי
חינוך וגידול ילדים. כמעט כל איש מקצוע רואה
עצמו כשיר להדריך הורים ולייעץ להם בתחום
ההתנהגות והתפקוד ההוריים. ההורים מחפשים
מדריכים ומנחים שיאירו את דרכם ההורית.
מציאות של הורים המתודרכים באמצעים שונים
ומגוונים היא מציאות רווחת יותר ויותר.
בתוך כל אלה, שיעור קטן מאוכלוסיית ההורים
מצליחים לתפקד כמנהיגים ולהפעיל מנהיגות
הורית כלפי ילדיהם במרחב החיים המשפחתיים.
הורים אלה מקבלים עליהם אחריות הורית ויודעים
שגידול ילדיהם מוטל עליהם, וכל הגורמים
החינוכיים והטיפוליים הם שותפיהם לתפקיד גידול
הילדים - אך, בשום אופן, לא מי שיכולים למלא
את מקומם בתפקידם ההורי המאתגר. הורים
אלה מעורבים בחיי ילדיהם במערכות החינוך
והחברה, הם מקיימים יחסי דיאלוג וקשר עם בעלי
התפקידים השונים וטורחים על זהותם התפקידית
ועל דרכם האישית בהורות.
בוודאי יש צורך בחשיבה חברתית רב-מערכתית
על מעמדם הרצוי והאפשרי של הורים במערכות
חינוך וחברה.
ההיבט החוקי-משפטי
ההורות וההורים בחברה בישראל לא זכו עד היום,
כפי שציינו, להכרה ולקבלה כבעלי תפקיד ומעמד
המזכה אותם בחובות ובזכויות. המונח העכשווי
שאנשי החוק והמשפט משתמשים בו לגבי חובות
וזכויות חברתיות של הורים הוא “אחריות הורית”.
בהקשר זה מוגדרת גם הזכות ההורית הבסיסית
“זכותו של ההורה לממש את אחריותו לגבי ילדו”
). מול החוקים והאמנות בדבר
1997
רוט לוי
זכויות הילד וזכויות התלמיד שחוקקו ואושררו על
ידי כנסת ישראל, מורגש חסר במערכת חקיקה
תואמת ומשלימה המתייחסת להורים ולהורות
ונותנת מענה הולם לצרכים ההוריים. חסר זה
מתמלא בחלקו בתקנות שמתקנים שרים ובחוזרי
מנכ”ל שכותבים אנשי המשרדים הממשלתיים
הממונים על עבודה בריאותית, חינוכית וחברתית
עם ילדים.
במציאות פסיכולוגית, חברתית וחוקית זו מתפתחת
מנהיגות הורית חלשה ומוחלשת, והיא מושפעת
מהשילוב בין שני גורמים עיקריים:
א. המתח התפקידי ודלות המשאבים ההוריים
ב. מקומם השולי והלא מובחן של ההורים בספרה
הציבורית המקרינה גם על הספרה המשפחתית
וההורית האישית
העצמת הורים - אסטרטגיות
ההתמודדות
לדעתנו, אנשי המחלקה להורים, משפחה וקהילה
- מתוך הכרה בחשיבותם ובחיוניותם של הורים
רלוונטיים, מיטיבים ומתפקדים, להתפתחותם
הבריאה והתקינה של ילדים ובני נוער, ומתוך
הכרה בחשיבותה של ההורות ובמשמעותה לכל
הורה ולחברה כולה - יש צורך אמיתי וחיוני בחיזוק
ההורים ובהעצמת המנהיגות ההורית כדי “לצמצם
סיכונים ולהגביר סיכויים”.
במציאות זו אנו, אנשי חינוך מבוגרים והעצמת
הורים, פועלים לעיצוב ולפיתוח של אסטרטגיות
התמודדות, לסיוע לכל הורה ולתמיכה בהורים
למען פיתוח ועיצוב של הורות משמעותית וקיום
של מנהיגות הורית מגינה, משפיעה ומגדלת.
אסטרטגיות אלה מבוססות על המסגרת
הקונספטואלית של למידה לאורך החיים בגישת
החברה הלומדת.
”, בראשות ז’ק
21-
ועדת אונסקו “חינוך למאה ה
דלור, הגדירה במסמך שחיברה, “למידה - האוצר
הפנימי”, את יסודות תחום הדעת ותחומי הפעילות