12 / 28
12
2008
יוני
עט השדה
ממד ג' - גישה המכוונת ליצירת
פדגוגיה המתאימה לצרכים האישיים
של התלמיד, התאמה הצומחת מיחס
חינוכי אישי ומיחסים בין-אישיים
מגדלים
ההתאמה הפדגוגית צומחת מתוך מאמץ מתמשך
לפענח את הצרכים הסובייקטיביים המשתנים של
כל תלמיד ומתוך קשר משמעותי ההולך ונרקם בין
המורה לתלמיד ולדמויות המשפיעות שבחייו. קשר
כזה מכניס את המורה לעולמו האישי, התרבותי
והמשפחתי של התלמיד, כדברי אחת המורות:
"צריך לשאוף למצוא לכל אחד את כוכב הצפון שלו,
ללמוד מיהו, מה סיפורו האישי, למה הוא מסוגל
ולמה לא. אם אדע לצייר את המפה המתאימה לכל
אחד, לאן הוא יכול להגיע, אז יש לי לאן להצעיד
אותו. יש מסלול, יש תחנות, והחכמה היא לבחון בכל
תחנה את ההישגים שאליהם הנער יוכל להגיע.
לכל יעד אפשר להגיע בכמה דרכים. אני
משתמשת במושג כוכב הצפון, עם
דרישה פנימית לדמיין כמה רחוק
אני יכולה להגיע אתו בכיוון מסוים.
ההורים במסלול הזה הם פרטנרים
שבלעדיהם לא ניתן להגיע רחוק.
אני כמובן פתוחה להפתעות,
אבל זה לא בא להחליף את
עומק החשיבה על כל תלמיד, כדי
לעזור להתמקד בבחירות שיביאו
אותו להגשמה עצמית." (שרה)
פעילות המורה להתאמת הפדגוגיה
מצמיחה פסיכותרפיה בית ספרית
ההולמת את צורכי ההתפתחות של
התלמידים במישורים הלימודיים, האישיים
והבין-אישיים. פדגוגיה מסוג זה נוצרת בשיח
הדדי מתמשך, והיא המפתח בידי אנשי בית הספר
ליצירת פתרונות חינוכיים שיובילו להתפתחות
של ממש בקרב התלמידים ולמוביליות אישית,
לימודית וחברתית. פדגוגיית ההתאמה בקרב
תלמידים בסיכון איננה מתבססת על טכניקה
או על שיטה מסוימת, אלא על הבנה עמוקה של
עולם הסיכון של התלמיד ועל חתירה מתמדת
ליצירת תנאים שיגנו עליו ממצבי הסיכון שהוא
נתון בהם. פדגוגיית ההתאמה מחייבת תפיסה
הוליסטית - מעבר ממומחיות בידע ובערכים
למומחיות בטיפוח ההתפתחות של התלמיד בכל
המישורים של חייו: רגשיים-אישיים, קוגניטיביים-
לימודיים וחברתיים. פדגוגיית ההתאמה דורשת
מורה היודע ליצור סינכרוניזציה מתמדת בין
הצרכים המתעוררים במשולש שצלעותיו הן
צורכי התלמיד, צורכי המורה וצורכי המערכת.
"פעם חשבתי שאני פה כדי ללמד ידע. היום אני
מחנך אישי לכל תלמיד. אתה לומד להכיר את
התלמיד בכל תחומי חייו כדי לגייס את המידע הזה
להוראה אפקטיבית ומשמעותית. זה כמו פאזל,
אתה לא יכול רק לטפח קשר אישי ולא להציע להם
דרך ללמוד ולהתפתח, אחרת הם בועטים." (סיריל)
"אם מתמידים ויוצרים תהליך עקבי והדרגתי של
דרישות מתפתחות, שבעקבותיהן באות הצלחות,
התלמיד מתפתח. כל תלמיד יודע שאני שואפת
שיעשה משהו עם עצמו, כל אחד צריך ללמוד בסופו
של עניין להיות מסוגל גם לשבת וללמוד, להשלים
מטלות ככלי הכרחי למוביליות, אין אפס ואין הוקוס
פוקוס. כל תלמיד המתקשה לבצע משימה צריך
ללמוד להיעזר במבוגר. העבודה עם תלמידים בסיכון
עשויה מחומרים אימהיים - מגילוי של אכפתיות
ומהיכולת להעביר מסר אישי של דאגה כנה שתיגע
בתלמיד עצמו ותעורר בו חשק להגשמה עצמית.
חמימות וקבלה לבד לא משנות גורלות. חמימות
בלי מטרה ובלי כיוון, ללטף ולהיות נחמד - זה לא
מה שרוב התלמידים בסיכון זקוקים לו כדי לגדול.
לפעמים דרך זו יכולה להיות אפילו הרסנית, כי יש בה
מסר 'תוקע' לתלמיד - תישאר מה שאתה, תשלים
עם מצבך. כאשר אין דרישה מהתלמיד להתמודד
עם קשייו, יש הסכמה והשלמה עם מצבו. כדי לדעת
מה ואיך לדרוש מהתלמיד, צריך להכיר אותו באופן
אישי ואת כל אלה העוזרים לו." (רינה)
פדגוגיית ההתאמה מחייבת מעבר מהערכה סטטית
של תפקוד התלמידים (ציונים) להערכה דינמית
המרחיבה את יכולת האבחון של המורה ומשפרת
את ההתאמה הפדגוגית לרמה האישית והכיתתית
של הלומדים. ההערכה הדינמית מאפשרת למורה
להכיר את התלמיד כלומד, כחבר, כאדם במצבים
מתחלפים ובזמנים משתנים. דיאלוג מתמשך
בין המורה לתלמיד מאפשר למורה ללמוד על
הדרך שהתלמיד חווה את המציאות, מהם כוחותיו,
חולשותיו ותחומי התעניינותו, ומהו המפתח
להתאמה של המענה החינוכי שיביא לצמיחתו
וישפיע על החוויה הסובייקטיבית שלו.
"חשוב להעמיק בשאלות פשוטות על תפקוד
התלמיד ולזכור שתלמידים יודעים לטשטש
ולהסתיר את הניתוק בפני המבוגר. כשיש בעיה,
צריך לדעת איך להפוך את התלמיד לשותף לזיהוי
הבעיה. בית הספר אינו רואה את תפקידו כמלמד
רק מי שלומד, אלא הוא לוקח אחריות חינוכית
רחבה על כל אחד. ההיבטים שאנחנו בודקים
- מידת היצרנות של התלמיד, היעדרויות, מצב
רוח, האם התלמיד עושה רק מה שבא לו בקלות,
בשיטת הקבלנות כדי שהמבוגרים ירדו ממנו, האם
יש פערים בין תפקודים שונים, למשל - חברתיים
ולימודיים, יכולת למימוש בפועל ועוד... פה לא
מסתפקים בהפניית תלמיד לפסיכולוג, למאבחן,
ההתעניינות
בעולם האישי של
התלמידים היא
אחד השבילים בדרך
להקטנת הניכור שיש
בינינו לבין התלמידים
שנכשלו הרבה שנים
בבית הספר
ד"ר פלורה מור