11 / 28
11
2008
יוני
עט השדה
המורה - אישיותו, עמדותיו, יכולותיו המקצועיות,
ערכיו והשקפותיו, היכרותו עם עצמו ועם ההיסטוריה
הלימודית והבית ספרית שלו - היא כלי מרכזי
בחינוך תלמידים במצבי סיכון. מורים לומדים את
שבילי ההתמודדות של האדם בהתפתחותו וגדילתו
מהתנסותם האישית - מכישלונם והצלחתם,
מחוויות הילדות וההתבגרות, ומגורמי הסיכון
וההגנה שבחייהם. שימוש בתהליכים המתרחשים
הן בקרב המורים והן בקרב התלמידים סביב חוויית
הכישלון בבית הספר פותח לפני המורים ערוצי
גישה והתקרבות לעולמם של התלמידים.
ברוח זו מספרות המורות:
"ראיתי את התלמידים שעליהם ויתרתי בקלות
וכך גם הם ראו אותי אחרת. רק כשאני התחברתי
אליהם הם נראו לי יותר מחוברים לעצמם ואלי, יותר
מתעניינים, יותר סקרנים, יותר קשובים אלי. קשה
לי להסביר איך הטרנספורמציה הרגשית שעברתי
הביאה את ההסתכלות החדשה שלי עליהם. אינני
יודעת מה הם קלטו ומה לא, אבל ברור לי כי היה
קשר בין איך שאני ראיתי אותם לאופן שהם התנהגו
אלי. ככל שראיתי בהם אנשים דוחים ומפחידים כך
המפגש אתם היה דוחה ורועש. היום אני פוגשת
כל אחד כסיפור אישי שלם וזהו כל הסוד, כי כשיש
כזה מפגש אז יש התרחשויות והתפתחויות וזה כבר
לא דומה לדבר הזה שמרדים, מרחיק, מעלים או
תוקף." (יונית)
"עצרתי והתבוננתי בהם, ראיתי תלמידים סובלים,
אבודים, מדוכאים חסרי מנוחה, וראיתי את עצמי
בתחנות שונות של חיי. אחד הפחדים הגדולים
של כל ילד הוא שלא יראו אותו, ואז מתעוררות בו
תחושות בלתי נסבלות המובילות לדברים קשים.
אני עסוקה בללמוד מה מתרחש בכל אחד, בתוכו...
לא לכולם אותם הצרכים ולא כולם מתחילים מאותו
מקום... כשילד מפנים הבנה זו, זה משחרר פלאים,
אין קו סיום אחד שכולם צריכים לטפס אליו וכך כל
התקדמות היא כדאית. ההרגשה שעוד ארוכה הדרך
עד לרמה של הכיתה היא ממש מחסום ומחסלת
מוטיבציה. ההיכרות מתחילה כשאני לומדת מכל
אינטארקציה, מכל מגע, מכל תוצר. אני לומדת
מאיך שהתלמיד מגיב להרמת הקול שלי, לליטוף,
לעידוד... אלה שדחויים לא זקוקים לעוד דחייה... יש
כאלה שמגיבים למצוקות בתרדמה ותפקידי להעיר
אותם לחיים מחדש... יש כאלה שאם אלחץ יותר
מדי אאבד אותם לגמרי וההיפך... זאת מהותה של
ההתקרבת לחוויה הסובייקטיבית של כל תלמיד כדי
ללמוד איך לשרת את התפתחותו..." (דנית)
ממד ב' - גישה המדגישה תקשורת
בין-אישית ומערכת יחסים מצמיחה
בין המורה ובין התלמיד ודמויות
משמעותיות בחיי התלמיד
קשירת קשרים מיטיבים ומשמעותיים עם מבוגרים
היא בלב צמיחת האדם והתפתחותו. מנקודת ראות
זו, המורה הוא "האחר המשמעותי" המגייס את
התלמידים לממש את עצמם ואת ייעודם. כאשר
נוצרת קרבה מיטבית לתלמידים, קרבה המאפשרת
למורה להכיר את תלמידיו מקרוב ומאפשרת להם
להתקשר אליו בהיותו מבוגר סמכותי המסוגל לדאוג
לצורכיהם בתמיכת הוריהם - יכולת ההישענות של
הילדים על מבוגרים גדלה וכן יכולתם לקבל את
סמכות המבוגרים. מעבר מסיכון לסיכוי בתוך כותלי
בית הספר מתחולל מתוך חתירה עקבית לקרבה
מיטבית אל התלמידים ולהתייחסות לעולמם השלם
- האישי, הלימודי, החברתי והמשפחתי.
"הכל עובד על בסיס של קשר בין-אישי; למדתי
איך פונים אל התלמיד, חריג ככל שיהיה...
התלמידים זקוקים למורים שפונים אליהם כבני
אדם ולא כמכונות למידה. הם זקוקים לאותו טיפוח
שהמבוגרים שבסביבתם הקרובה מתקשים לתת.
למדתי שאם אתה מוכן להיכנס לדיאלוג פתוח,
לטייל עם התלמיד ולתת לו חוט, הוא ידע להוביל
אותך לאותם המקומות שבהם הוא זקוק לעזרתך
בחייו." (טל)
התפיסה החינוכית הפסיכו-חברתית בשירות הגדילה של תלמידים תת-משיגים ובסיכון