26 / 148
סדר יום
לטיפולה של הכנסת ה־02
בחירות5102
היום
שאחרי
סרטוני תעמולה ברשתות החברתיות ובאינטרנט
בכלל, ועוד. בין העילות שנעשה בהן שימוש כדי
לפסול תעמולה היו לדוגמה השמירה על רגשות
הציבור ומניעת הטעיה.
ההרחבה הזו בעייתית מבחינה חוקתית. האם
יו"ר ועדת הבחירות הוא עתה צנזור התעמולה על
כל אמצעי התקשורת, לרבות האינטרנט? אבל היא
גם מעוררת בוקה ומבולקה פרקטית. היא מעודדת
הגשת עתירות סרק השייכות למרחבים שונים מאלה
של תעמולת הבחירות. למשל, רשימת הליכוד עתרה
ליו"ר ועדת הבחירות בגין הפרת הוראות חוק מימון
, בעוד שהיה ברור, כפי
V
מפלגות בפרשת ארגון 51
שגם פסק יו"ר ועדת הבחירות, שאין לו כל סמכות
לתת סעדים בגין הפרת חוק זה. כך היה גם בנושא
העתירה נגד "ישראל היום" שטענה כי הוא כלי תע
־
מולה מתחילתו ועד סופו,
בעוד שהמרחב הנכון לטיפול
בעניין הוא חוקי מימון הב
־
חירות. בהסתמך על החלטות
קודמות הוגשה עתירה לפסול
מודעות שילוט חוצות ופר
־
סום מקוון של רשימת המחנה
הציוני בגין הטעיה מהותית,
אך אז, למרבה ההפתעה, הח
־
ליט יו"ר ועדת הבחירות כי
סמכותו נוגעת "לרוב בהטעיה
צורנית" בלבד (בעניין מוד
־
עות על קרקעות חינם, תב"כ
.)18/20
תפיסה מרחיבה בעייתית
זאת בנוגע לסמכויות יו"ר
ועדת הבחירות הגיעה לשיא
כשיו"ר ועדת הבחירות קיבל את העתירה לאסור
חלוקת גיליונות "שרלי הבדו" על ידי רשימת ישראל
ביתנו, אשר בה עלתה טענה שהחלוקה פוגעת בר
־
גשות דתיים. שופטי הערעור בבית המשפט העליון
העירו שאין ליו"ר ועדת הבחירות סמכות לתת צו
מניעה בשל נימוק זה. ואולם במקום להפסיק לה
־
פעיל את סמכות ועדת הבחירות מחוץ למסגרת
החוק, ובכך להפעיל לחץ על הכנסת לתקן אותו,
בחר המשנה לנשיאה רובינשטיין לאפשר דיון נוסף
בסוגיה זו (דנג"ץ 51/5251).
יש לעצב מחדש את הסדרי
תעמולת הבחירות בישראל
באופן שישמר את הערכים
העומדים בבסיסם (הוגנות
ושוויון בבחירות), אך יתחשב
הן בזכות לחופש ביטוי פוליטי
והן במציאות התקשורתית
העדכנית. כמו כן, יש להפסיק
את ההתמקדות באמצעי
התקשורת ולהחליפה בהגבלות
על הרשימות המתמודדות
במחקר מדיניות חדש שכתבנו אנו מציעים לעצב
מחדש את הסדרי תעמולת הבחירות בישראל, באופן
שישמר את הערכים העומדים בבסיסם (הוגנות וש
־
וויון בבחירות) אך יתחשב הן בזכות לחופש ביטוי פו
־
ליטי והן במציאות התקשורתית העדכנית. אנו מציעים
לבטל את האיסור על תעמולת בחירות בטלוויזיה ובר
־
דיו ב־06 הימים שלפני הבחירות, ולהסתמך על הכללים
הקיימים בנוגע להוגנות בשידורים ברדיו ובטלוויזיה.
אנו ממליצים להפסיק את התמקדות הסדרי החוק
באמצעי תקשורת זה או אחר ולהחליפה בהגבלות על
הרשימות המתמודדות. הרשימות יוכלו להוציא על
י
�
תעמולה עד %03 מתקרת הוצאותיהן לפי חוק מ
מון מפלגות, ולעשות בסכומים אלה כרצונן: לרכוש
שטחי פרסום בעיתונות הכתובה והמקוונת ובשלטי
חוצות; לרכוש זמן פרסום בטלוויזיה וברדיו או קידום
ממומן ברשתות החברתיות.
זאת בכפוף לאכיפה קפדנית
של שקיפות בכל סוגי המדיה
וחיוב לזהות את האחראי לכל
פרסום של תעמולת בחירות.
הסדר זה יאפשר ליישר את
מגרש המשחקים העקום ולה
־
עניק לרשימות המתמודדות
מידה רבה יותר של עצמאות
בבחירת התפריט התקשורתי
שלהן.
עוד אנו ממליצים לצמצם
את שיקול דעתו הרחב של
יו"ר ועדת הבחירות לאשר
מראש ולפסול שידורים, סר
־
טונים, מודעות וכל תעמולת
בחירות אחרת. יש להגדיר
במפורש שסמכותו לתת צווי מניעה לפי חוקים חיצו
־
ניים לחוק התעמולה תתקיים רק במקרי קצה, כשה
־
סעדים הרגילים הקבועים בחוק (למשל הליך אזרחי
בבית משפט לשם קבלת פיצוי בגין לשון הרע או הליך
פלילי בגין עבירת הסתה לגזענות) אינם מספיקים
בשים לב לתנאים המיוחדים בתקופת הבחירות.
ההיסטוריה מלמדת שדיני תעמולת בחירות אינם
מעניינים את המחוקק בין בחירות לבחירות. טוב יעשה
המחוקק אם יקבל על עצמו את תיקון החוק הארכאי
כדי למנוע את הפארסה בבחירות הבאות.
אפריל 5102
עורך הדין
׀
26