בתחילת שנת
הל י מ ו ד י ם ,
כשדגניתנכנסה
בפעם הראשונה
לכיתה, העיניים
שלה נצצו .
אחרי קריירה
משגשגת בהיי־
טק, היאהחליטהלשנותכיוון, ובחיפושאחר
עבודה עםשליחות- בחרה בהסבה להוראה.
נרגשת מתחילת הקריירה החדשה שלה,
המורה הטרייה הרעיפה על הילדים חיוכים
והביאה להם עוגיותשאפתה במו ידיה.
אלא שבתוך כמה ימים התחיל הבלגאן:
רעשבכיתה ותלמידיםמשתוללים ומחציפים
פנים, שלא חוששים לומר למורה: "לא
רוצה, מה תעשי לי?", "את מורה גרועה"
ועוד פנינים. שיחות עם ההורים ועונשים
לא הועילו. מדי פעם נכנסה לכיתה מורה
ותיקה וגערה בילדים, אך הם חזרו לסורם
במהרה. "אני לא יודעת איך המורות
המנוסות משתלטות על הכיתה", אומרת
דגנית בתסכול. "אולי יש בהן משהו שאין
בי". היא חשה מדוכאת ומיואשת, ומתלבטת
אם להמשיך במקצוע.
דגניתלאלבד. מחקרשלמכון מופ"תעל
דמות המורה הנושר, שערכו בשנה שעברה
ד"ררינתארביב־אלישיב וד"ר ורדהצימרמן,
מעלה שבמהלך חמש השנים הראשונות
שלהם במערכת, שיעור הנשירה הממוצע
בקרבמוריםביסודי הוא%72, ובחינוךהעל־
יסודי - %23. עיקר הנשירה מתרחש בשנה
הראשונה לעבודתם - %61 בממוצע.
לפי המחקר, אחת הסיבות המשמעותיות
לעזיבה היא קושי בניהול כיתה - משימה
מאתגרת ביותר עבור מורים ותיקים
ומתחילים כאחד. כמו דגנית, מורים רבים
בוחרים במקצוע ההוראה מתוך תחושת
שליחות, אך המפגש עם המציאות גורם
להם לא פעם מפח נפש, כאשר התפישה
האידיאליסטיתמתפוגגתלנוכחהלםהמפגש
עם כיתה אמיתית.
לוקחיםפסקזמן
לכל בית ספר גישה אחרת להתמודדות עם
בעיות משמעת, אך אנשי חינוך, מנהלים
ומורים ותיקיםסבוריםכי חלקמרכזי בפתרון
הואהקפדהעלחזיתאחידה-כךשהתלמידים
יבינו כי מולם לא ניצב מורה בודד, אלא
מערכתשלמה. גםלדברי עינב לוק, מנהלת
היחידה למניעת אלימות ולקידום אקלים
בטוח בשפ"י, בתי ספר שהצליחו להתניע
ולשמר תהליכים משמעותיים בנושא, הם
בתי ספר שעשו זאת כצוות ובאופן עקבי.
בשלושת התיכונים באילת, למשל,
אימצו לפני שמונהשניםאתתוכניתהרא"ל
למוגנות ומיטביות, של הפסיכולוג פרופ'
עמוסרולידר. "המטרההיתהליצורסדר יום
ארגוני אחיד לבתי הספר, עם שפה אחידה
וברורה", אומרתשמחההראל, מנהלתהתיכון
השש־שנתי "רבין" בעיר. "תהליך הטמעת
התוכניתכלללימודים, סדנאותוהשתלמויות
של הצוות במשך שנה.
"כיום, למשל, כלהמוריםבתיכון פועלים
על פי נוהל פתיחת שיעור: המורה מגיע
לכיתה, רושם על גבי לוח ייעודי את נושא
השיעור, מטרתו ותוכניתהשיעור, המחולקת
לפי זמנים. חמשהדקותהראשונותמוקדשות
לבדיקת נוכחות, תלבושת וציוד. העיקרון
הוא שלהתנהלות צריך להקצות זמן, ולא
לעשות את זה תוך כדי השיעור", מסבירה
הראל.
"חמשדקותלפני תוםהשיעור ישצלצול
שמסמן מעבר לנוהל סיום שיעור: המורה
מסכם את הנושא, אומר לתלמידים אם היה
מרוצה מרמת שיתוף הפעולה, עובר על
שיעורי הבית ומציין מה ילמדו בשיעורהבא.
הילדיםאוספיםאתהציוד, ובצלצולהשלישי
יוצאים להפסקה. הגבולות הברורים האלה
מונעיםאתהערבובבין התארגנותללמידה".
עוד כוללת התוכנית נוהל של "פסק
זמן": תלמיד המפר אחד מכללי ההתנהגות
המוסכמים נדרש להפסיק זאת מיד, והדבר
נרשםעללוחנוסף. "זהו לוחאיפוק והבלגה",
אומרת הראל, "מעין רמזור מהבהב". אם
ההפרעה נמשכת, המורה מוציא מכשיר
קשר וקוראלאחדמשלושה "מדריכי מוגנות"
שפועליםבביתהספרלאחרהכשרהמיוחדת.
המורהמסבירלתלמידמדועהואמוצא, והילד
הולך עם מדריך המוגנות לחדר מיוחד, שבו
הוא יושב ועובד. אחרי עשר דקות התלמיד
מוחזר לשיעור. "התהליך הזה שיפר את
הצורך להתמודד עם קשיים בתוך הכיתה",
אומרתהראל, "והבהירלמורהשהואלאלבד
במערכה".
בביתהספר002,1תלמידיםב־54כיתות,
מורהמחפש
משמעת
עבודת ההוראה היא שליחות, אבל מה עושים כשהתלמידים
מתפרעים וממררים את חיי המורה, חדשאו ותיק? ביותר ויותר
בתי ספר מבינים שהדרך להתמודד עם בעיותמשמעת היא
להציב חזיתאחידה שתתמוך במורים - ותבהיר לתלמידים
מאת לימור דומב
•
מהם כללי ההתנהגות הראויים
שמחההראל, מנהלתתיכון "רבין" באילת: "כיום,
למשל, כל המוריםבתיכון פועליםעל פי נוהל פתיחת
שיעור: המורהמגיעלכיתה, רושםעל גבי לוח
ייעודי אתנושאהשיעור, מטרתו ותוכניתהשיעור.
חמשהדקותהראשונותמוקדשותלבדיקתנוכחות,
תלבושתוציוד. העיקרון הואשלהתנהלותצריך
להקצותזמן, ולאלעשותאתזהתוך כדי השיעור"
מארס4102
<
62 שיעורחופשי
