שיעור חופשי | עיתון חדשות החינוך | שבט תשעד | מרץ 2014 | גליון 108 - page 2

מארס4102
/ גיליון 801
שבטתשע"ד
תוכן העניינים
אם חשוב לכם להשפיע, אם אתם מחפשים במה להתבטא או מרגישים שחיוני לשתף את עמיתיכם לעבודה בדברים שאתם עושים, "שיעור חופשי" הוא
ר
חוב בן סרוק 8, תל אביב, מיקוד 96926, טל' 5492296-30, פקס 5592296-30
|
הבמה שלכם. כתבו לנו כדי שנוכל לפרסם אתכם
איור, ניר גולן
בשער:
רוויתשרף
עורכת:
ניצהברגמן
הפקה:
תרזהבן־פורת
גרפיקה:
יעל אפרתי,
משתתפים:
תמירהגלילי, לימור דומב,
רן שפירא
ברני ארדוב
צלמים:
ניר גולן, אסףבן הרוש
מאיירים:
חייםסולן
לוחותודפוס:
אחריותמערכתית:
הסתדרותהמורים
ציון שורק,
מערכתמייעצת:
עו"דשגיתלהמן, ג'ינהמרום,
שלמה ישי
רחובבן סרוק8, תלאביב, מיקוד96926
' 5492296-30, פקס5592296-30, דואראלקטרוני:
כתבי הידהמתקבליםבמערכתעובריםעריכה וקיצורים.
©
כלהזכויותשמורות
המערכתאינהמתחייבתלהחזיר כתבי יד וצילומים
ממורהלמורה
ווטסאפמורתי
ר' היא ילדה מתוקה – בדרך כלל. היא חברה טובה של מ',
המתוקה לא פחותממנה. באחרונה, לא ברור מדוע ולמה, עבר
חתלתול שחרחר בין המתוקות. אני, מחנכת הכיתה, לא הייתי
מודעת לדרמה עד שר' ניגשה אלי וביקשה לשוחח עמי בהפסקה
השנייה. ר' הקטנה שיתפה אותי בצערה, ואני כמובן הבטחתי לה
חגיגיתשמיד בתום ההפסקה, כשנעלה לכיתה, אטפל במריבה
המתגלגלת והבלתי צפויה.
ר' יצאה לדרכה ונראתה מרוצה, ואני שוב חשבתי שאני המורה
הטובה בעולם. לא חלפו כמה דקות והפעמון צילצל. כשעליתי
לכיתה, הבחנתי בר' ספונה בפינת המסדרון, בוכה בהיסטריה
לתוך הטלפון שלה. מסתבר שבדקות המועטותשבין סיום השיחה
שלנו וסיום ההפסקה, החלה דרמה סלולרית: הטלפונים החכמים
נשלפו, והאצבעות הקטנותשל המתוקות הקלידו דברי נאצה
בווטסאפ זו כלפי זו. נאצה? די הגזמתי: זו קראה לזו "מכוערת"
והשנייה ענתה "מטומטמת", או להיפך.
ר', שלא יכלה לשאתאת העלבון, התקשרה כאמור לאמה
וכשראתה אותי עולה לכיתה עוד הגבירה את בכיה. ביקשתי
ממנה אתמכשיר הטלפון שלה כדי למר לאם שהכל בשליטה.
ואז, אחיה החייל המסוקס שהיה בבית ונחרד לשמוע את קול
בכיה ההיסטרי של אחותו מתוקתו, לקח את המכשיר מידי אמו
ונבח לתוך הטלפון "אני בא לקחת אותה!" זו בהחלט היתה אמירה
החלטית, אך אני לא התרשמתי ועליתי לכיתה, שם ערכתי בירור
קצרצר שממנו עלה שר' המתוקה היא זו שהתחילה, והנה היא
כבר נרגעה והשיעור התחיל כסדרו.
ואז נפתחה הדלת לרווחה: אמה של ר' ואחיה החייל באו להציל
אותה מציפורני מ'. אני ניסיתי לומר שהעניין נרגע וכבר נגמר,
אך החייל הרגיששהוא מגן על אחותו בכל מאודו והמשיך לנבוח
עלי. אני, קצתמופתעתמההתקפה, עניתי לו בשלווה שהילדה
היא שלהם והדלת פתוחה לכל החלטה של המשפחה, נו טוב, הוא
לא ממששמע אתתגובתי, אך אמא שלו התעשתה ודחפה אותו
קלות אחורה במלמולי התנצלות.
כשהמשפחה עזבה, אמרו לי הילדים: "אורית, הוא (החייל) לא
כיבד אותך!" הם בהחלט רגישים, הילדים, והם בהחלט חשו
בנימת התוקפנותשל האח. ילד אחד אפילו אמר לי: "תיזהרי
בסוף הלימודים, הוא יבוא לירות בך!" כמובן שהרגעתי אותם
ופניתי למנהלת, שטיפלה בעניין לשביעות רצוני.
בעקבות הפרשיה הזו, אני תוהה מה דינו של הטלפון הנייד בבית
הספר. אמנם קיים נוהל לשימושבטלפונים סלולריים במוסדות
החינוך, אך האם הוא נאכף? והאם הוא בר אכיפה בכלל? ומאידך,
מבחינתי סמארטפון כשמו כן הוא, אינני זזה בלעדיו והייתי רוצה
ללמוד איך ללמד אתו. ובכל מקרה, איך נחנך אתתלמידינו
להשתמשבחוכמה במכשיר החכם, שהרי את הוריהם ואחיהם אין
לנו כוונות או רצון לחנך?
המורהאורית
אקטואליה
24
כתבות
26
ב
מדורים
אתנחתא
מורהנבוכים
40
מארס4102
<
22 שיעורחופשי
1...,3,4,5,6,7,8,9,10,11,12 20
Powered by FlippingBook