גוינט ישראל | עט השדה גליון 18 | יולי 2017

51 / 182

51
2017 , יולי18 גיליון
נוכל להקביל את חוויית המפגש הראשונית של המטופל עם השכול לחוויית תוהו
ובהו, חוויה שבה כל הסדר בעולם משתבש וקורס (אב אינו אמור לקבור את בנו
האהוב), ובמקביל זו גם החוויה של המטפל. במסע השכול הן המטופל הן המטפל
מנסים למצוא סדר ומשמעות בתוך אי-הסדר שהאובדן מביא אִתו.
ננסה לתאר את תהליך ההדרכה של מטפל באובדן ובשכול דרך ששת ימי הבריאה,
מתוהו ובוהו וכאוס לעבר תהליך מובחנות; מחוסר אונים לעבר תחושת אונים
ומסוגלות.
בבואנו לערוך הקבלה בין תהליך בריאת העולם לבין תהליך הכשרת מטפלים
באובדן ובשכול, אין אנו מתיימרות לציין כי מדובר בתהליך בריאה. המוקד הוא
תהליך היצירה, ההתהוות, ההתפתחות וההעצמה מתוך הכאוס.
ששת ימי בריאת העולם
היום הראשון
,ּהוֹ וָב ּ הוָֹמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה ת ׁ ּ הִים, אֵת הַשֹ ָרָא אֱל ּ ִית, ב ׁ ְרֵאש ּ א. ב
הִים, ֹאמֶר אֱלָֹּיִם. ג וַי ּ ְנֵי הַמ ּ הִים, מְרַחֶפֶת עַל-פֹחַ אֱל ּ ם; וְרוְֹנֵי תְהו ּ ֶךְ, עַל-פ ׁ שֹוְח
ר ֵֹין הָאו ּ הִים, בֵֹל אֱל ּ ַבְד ּ ב; וַיִֹי-טו ּ ר, כֹהִים אֶת-הָאוַֹרְא אֱלּר. ד וַיֹר; וַיְהִי-אוֹ יְהִי או
קֶר, ֶֹךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-ב ׁ שֹ ם, וְלַחֹר יוֹהִים לָאוִֹקְרָא אֱלּ ֶךְ. ה וַי ׁ שֹבֵין הַחּ ו
ֵין מַיִם לָמָיִם ּ ִיל, ב ּ ָיִם, וִיהִי מַבְד ּ ךְ הַמְֹתו ּ הִים, יְהִי רָקִיעַ בֹאמֶר אֱלֹּם אֶחָדו וַיֹיו
(בראשית, פרק א').
כבמעשה הבריאה, המתחיל בתוהו ובוהו וחושך על פני תהום, כך חשים המטפלים
במפגש הראשוני עם אובדן ושכול. זהו מפגש עם חוסר אונים, עם קטנות האדם
ועם ארעיות קיומנו. השכול מעמת אותנו עם כעסים על חוסר צדק, על חוסר היגיון
ועל חוסר הבנה של סדרי העולם. אובדן מעצם מהותו מערער את תחושת הביטחון
שלנו בעולם כמקום בטוח המתנהל על פי חוקים וכללים ידועים.
בשלב הראשון של הפרקטיקום אנו פוגשות מטפלים המשתפים בתחושות של
סערת רוח, כאוס, הלם ובלבול; החוויה המרכזית היא של התערערות הזהות
המקצועית עד כדי תחושת אובדן של מקומם הבטוח כמטפלים. תחושה של מעבר
מ"אי בטוח" מקצועי ל"אי לא בטוח" ומ"אי של ידיעה" ל"אי-ידיעה", מ"זיכרון" ל"אי-
זיכרון".
מתוך הכאוס וההשתהות הכואבת והמייסרת בתוכו מתחיל אט-אט להיברא האור.
האור נברא מתוך החושך ומתוך תהומות הטיפול וההתחברות אל מעמקי נפשנו.
אחתמתרומותיההמשמעותיותשלמלאניקליין,פסיכואנליטיקניתופסיכותרפיסטית,
היא פיתוח המודל ההתפתחותי של תנועה בין עמדות נפשיות. על פי מודל זה,
המטרה ההתפתחותית היא השגת יכולת תנועה גמישה ודיאלקטית בין העמדות.
העמדה הראשונה והמוקדמת היא העמדה הסכיזו-פרנואידית, המתייחסת לתינוק