גוינט ישראל | עט השדה גליון 18 | יולי 2017

55 / 182

55
2017 , יולי18 גיליון
סדר, מאפשרת להתייחס למועדים, לימים ולשנים. כאשר נוצרים סדר וחוקיות,
ובהקבלה כאשר יש חיבור פנימי לאובדנים לצד הבנה תאורטית של תהליכים
המתרחשים באובדן, וכאשר יש כלים להתערבות, המטפל יכול להתרווח, לחשוב
כמה צעדים קדימה ולתכנן תכנית התערבות. הוא יכול גם לשבת בטוח יותר לצד
המטופל ולהיות מסוגל להתמודד עם אי-הידיעה גם בלי לדעת מה יהיה השלב
הבא, שכן מחלחלת ההבנה שבסופו של לילה חשוך תבוא השמש.
היום החמישי
ְנֵי ּ פֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פֹף יְעוָֹה; וְעו ּחַיֶׁרֶץ נֶפֶשַׁיִם, ש ּ הַמְּרְצוׁהִים--יִשֹאמֶר אֱלֹּכ וַי
ָה ּ הַחַי ׁ ָל-נֶפֶש ּ לִים; וְאֵת כְֹד ּ ִינִם הַג ּ ַנ ּ הִים, אֶת-הַתִֹבְרָא אֱל ּ ָמָיִם. כא וַי ׁ ּ רְקִיעַ הַש
הִים, ַֹרְא אֱל ּ , וַי ּ ָנָף לְמִינֵהו ּ ף כֹ ָל-עו ּ ַיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כ ּהַמּ ָרְצו ׁ ֶר ש ׁ ֶת אֲשׂמֶשֹהָר
ִים, ּ ַמּ ַי ּ ַיִם ב ּ אֶת-הַמ ּ מִלְאו ּ , ו ּ רְבוּ וּ ְרו ּ ר: פֹהִים, לֵאמֹתָם אֱלֹב. כב וַיְבָרֶךְ אִֹי-טו ּ כ
ִי (שם). ׁ ם חֲמִישֹקֶר, יוָֹאָרֶץ. כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-ב ּ ף, יִרֶב בֹוְהָעו
ביום זה ברא אלוהים את הדגים, את העופות ואת החרקים. השלב המקביל בחוויית
הלמידה והרכישה הוא שלב של התעמקות בפרטים הקטנים שבעקבות שלב
ההתארגנות. זהו שלב שבו המטפלים נחשפים למגוון שיטות ולכלים מעשיים
, טיפול נרטיבי, ליווי רוחני ומנדלות. המטפלים מתנסים בהם אישית CBT דוגמת
ומתחילים לשלבם במארג טיפוליהם.
בשלב זה מתרחש אצל המטפלים תהליך העצמה. ארגז הכלים מתמלא ופורה,
מתרחש חיבור בין הידע הקיים שלהם לידע החדש שהם רכשו בקורס, מתחילה
להתגבש זהות של "מטפל בשכול". ההיכרות בין חברי הפרקטיקום מעמיקה, נוצרת
קרבה בקבוצה המאפשרת למידה משמעותית. הפחד לגעת, שליווה את תחילת
הקורס, מתחיל להתחלף בתחושת מסוגלות, בתחושה שהם מסוגלים לשהות
בחדר עם האובדן, עם אותו תנין אימתני החי במצולות כל נפש חיה; כשם שחברי
הקבוצה מסוגלים להיות נוכחים בעבורם, כך הם מסוגלים "להיות" עם המטופלים
ולמענם. עם תחושת ההעצמה והאמונה ביכולתם פוחת אצל המטפלים הצורך
"להציל". פנטזיית ההצלה האומניפוטנטית מתחלפת בצניעות ובהבנה שבטיפול
בשכול יש חשיבות רבה לפתח מסוגלות לשהות במקומות של כאב, לשהות לצד
המטופל, להיות עדים לתחושותיו בלי לנסות לשלוט בתהליך הריפוי.
היום השישי
-אֶרֶץ, ֹ וְחַיְתו ְׂהֵמָה וָרֶמֶש ּ , ב ּ ָה לְמִינָהּ חַי ׁ צֵא הָאָרֶץ נֶפֶשֹ ו ּ הִים, תֹאמֶר אֱלֹּכד וַי
, ְּהֵמָה לְמִינָה ּ , וְאֶת-הַב ּ ַת הָאָרֶץ לְמִינָה ּ הִים אֶת-חַיֹ אֱלַׂעַשּ; וַיְהִי-כֵן. כה וַי ּ לְמִינָה
ֶה ׂהִים, נַעֲש ֹאמֶר אֱלֹּב. כו וַיִֹי-טו ּ הִים, כַֹרְא אֱלּ ; וַיּ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוָׂל-רֶמֶש ּ וְאֵת כ
בְכָל-הָאָרֶץ, ּ ְהֵמָה ו ּ בַב ּ ָמַיִם, ו ׁ ּ ף הַשֹבְעו ּ ָם וּ בִדְגַת הַיּ ו ּ ; וְיִרְדּ תֵנו ּ ִדְמו ּ כּ ְצַלְמֵנו ּ אָדָם ב
ְצֶלֶם ּ , בְֹצַלְמו ּ הִים אֶת-הָאָדָם בִֹבְרָא אֱלּ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיׂמֵשֹ, הָרׂבְכָל-הָרֶמֶשּ ו
אמֶר לָהֶם ֹּהִים, וַיֹתָם, אֱלֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אָֹרָא א ּ נְקֵבָה, ב ּ : זָכָר וֹתוָֹרָא א ּ הִים בֹאֱל
ָמַיִם, ׁ ּ ף הַשֹבְעוּ ָם, ו ּ ִדְגַת הַי ּב ּ רְדוּ ֻהָ; ו ׁ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְש ּ מִלְאו ּ וּרְבוּ ו ּ ְרו ּ הִים פֹאֱל