גוינט ישראל | עט השדה גליון 18 | יולי 2017

56 / 182

56
2017 , יולי18 גיליון
ָל- ּ ִי לָכֶם אֶת-כ ּ ֵה נָתַת ּ הִים, הִנֹאמֶר אֱלֶֹּת עַל-הָאָרֶץ. כט וַיׂמֶשָֹה, הָרּבְכָל-חַיּ ו
רֵעַ ֹ פְרִי-עֵץ, זֹו ּ ֶר-ב ׁ ָל-הָעֵץ אֲש ּ ְנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כ ּ ֶר עַל-פ ׁ רֵעַ זֶרַע אֲשֶֹב זׂעֵש
ׂמֵשֹל רוֹלְכָּמַיִם ו ׁ ּ ף הַשֹלְכָל-עו ּ ַת הָאָרֶץ ו ּלְכָל-חַיּ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. ל ו
ַרְא ֶּב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. לא וַיָׂל-יֶרֶק עֵש ּ ָה, אֶת-כּ חַי ׁ נֶפֶשֹו ּ ֶר-ב ׁ עַל-הָאָרֶץ, אֲש
ִי ׁ ּ ִש ׁ ּ ם הַשֹקֶר, יוֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹב מְאֵֹה-טו ּ ָה, וְהִנֶׂר עָש ׁ ָל-אֲש ּ הִים אֶת-כֹאֱל
(שם).
ביום השישי, קרוב לסיום הקורס, מתגבש תהליך האינטגרציה הפנימית של
המטפל. הוא פגש את אובדניו שלו ויכול כעת להכילם, הם מאיימים עליו פחות.
כעת יש לו מסוגלות רבה יותר להכיל את האובדן ואת הכאב של מטופליו. לאחר
שבכל ימי השבוע ולאורך כל הקורס אנחנו מנסים ליצור סדר במקום שבו הוא
המפגש האנושי הוא תחילתו של ,התערער, במקום שבו קרסו סדרי בראשית
התהליך הטיפולי. האמונה של המטפל בעצמו וביכולתו לשהות במקומות חשוכים
היא שתאפשר לו לשהות עם המטופל במקומות אפלים וחסרי סדר. התהליך
שהמטפל עובר מאפשר לו לעבור תהליך דומה עם המטופל, תהליך שנע מתוהו
ובוהו למציאת האור ובהמשך גם למציאת משמעות.
ביום זה ברא אלוהים את שאר בעלי החיים ואת "נזר הבריאה" - האדם הראשון.
בהקבלה לתהליך ההכשרה, שלב זה נחווה כאינטגרציה באישיותו של המטפל
באובדן ושכול בין "הפנים והחוץ", בין ה"יש והאין". המטפל כאדם אשר נברא בצלם
אלוהים בהבנה ובידיעה כי "מן העפר באת ואל העפר תשוב...", מבין כי אנו, בני אדם,
מטפלים ומטופלים, נוצרנו מאותם חומרים. השליחות שלנו היא בהיותנו צנועים
מול סדרי הבריאה ומשמעות האובדן. השליחות היא להיות שם בעבור המטופלים,
להשתהות באבלם, בכאבם, באובדנם כעדים צנועים וענווים, המנסים לטעת תקווה
לצד הייאוש, חיים בצד המוות.
היום השביעי
ֹו ּ ְבִיעִי, מְלַאכְת ׁ ּ ם הַשֹו ּ ַי ּ הִים בָֹמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. ב וַיְכַל אֱל ׁ ּ הַשּו ּ א וַיְכֻל
הִים ָֹה. ג וַיְבָרֶךְ אֱלֶׂר עָש ׁ אֲשֹ ו ּ ָל-מְלַאכְת ּ ְבִיעִי, מִכ ׁ ּ ם הַשֹו ּ ַי ּ ת בֹ ְּב ׁ ִשָּה; וַיֶׂר עָש ׁ אֲש
הִים ָֹרָא אֱל ּ ֶר-ב ׁ , אֲשֹו ּ ָל-מְלַאכְת ּ ָבַת מִכ ׁ שִֹי בו ּ : כֹתוֹ א ׁ ֵש ּ ְבִיעִי, וַיְקַד ׁ ּ ם הַשֹאֶת-יו
ת (בראשית, פרק ב').ֹו ׂלַעֲש
ביום השביעי נשלמת מלאכת בריאת העולם. ביום זה אלוהים שבת מכל מלאכתו
ועל כן התברך והתקדש. על פי המסורת היהודית, ביום זה שרו ביקום שלמות
ומנוחה מוחלטת. זהו השלב האחרון בתהליך ההכשרה, שבו המטפלים חווים
השלמה עם מעגל החיים, עם הימצאותם הבו-זמנית של החיים והמוות, היש והאין,
הגלוי והסמוי, החולי והריפוי, הייאוש והתקווה. להשלמת מעשה הבריאה והאדם
שבת אלוהים מכל מלאכתו, כך המטפל מבין ומפנים את חשיבות ההשתהות
בחוויית האובדן של המטופלים ומתגבשת אצלו המשמעות של "להיות בתוך ההיות"
ניתן גם לומר כי השבת, יום המנוחה, היום שבו אלוהים שבת מכל מלאכה, הוא היום