147 / 182
147
2017
, יולי
18
גיליון
ממני, ממש לא, אבל רציתי את הביטחון העצמי שהיה לו. הפנמתי את משנת
החכמה של אבי ודבקתי בחיים ובחבריו. בהתחלה לא התקבלתי לחבורה, אבל
התעקשתי עד שחיים וחבריו קיבלו אותי. ברחנו יחד משיעורים, ירקנו על ילדות
מכוערות בהפסקה, העלבנו אותן, ביזינו את המורות, התנהגנו בגסות רוח למבוגרים
והשחתנו את רכוש בית-הספר. לא היה לנו דין ולא דיין. מנהלת בית-הספר לא ידעה
על המתרחש. חלק מהמעשים נעשו בסתר וחלקם בפומבי "למען יראו וייראו". רצינו
שכולם יפחדו מאתנו ויעשו כדברנו.
]...[
מעמדי החל להיבנות בבית-הספר, הביטחון העצמי התגבר. הרגשתי שאני ממלא
את הייעוד שלי, כאילו מאז ומעולם המעמד הזה היה שלי, אבל לא מצאתי את הדרך
אליו. [...] במקביל הזנחתי את הלימודים ואת שיעורי הבית. שנאתי את השיעורים
כמו כולם, חיכיתי רק לצלצול להפסקה. היוצרות התהפכו כלא היו, וכולם שכחו את
ברק של כיתה ז' ו-ח'.
]...[
בסיום כיתה ט' הוחלט חד-משמעית שלא אמשיך את לימודיי בבית-הספר. המעבר
לכיתה י' כלל לא עלה על הפרק. המנהלת וכל סגל המורים החליטו פה אחד
שדלת בית-הספר סגורה בפניי. סולקתי מ"תיכון חדש" בסוף כיתה ט'. מנהלת
בית הספר לא היססה לצרף לתיקי האישי מכתב המבטיח שכל בית-ספר שמכבד
את עצמו לא יאפשר לי דריסת כף רגל במסדרונותיו. בכיתי והתחננתי שלא יעיפו
אותי, אמרתי שאני יודע שעשיתי טעות וביקשתי מחילה, אך מנהלת בית-הספר לא
הבליגה הפעם והשיבה את פניי ריקם.
ביליתי בסיורים במונית של אבי בחיפוש אחר
2008
את החופש הגדול של קיץ
תיכון שיסכים לקבל אותי. הציונים בתעודה היו חד-ספרתיים; לעומתם האיחורים,
החיסורים וההפרעות היו דו-ספרתיים ולפעמים גם תלת-ספרתיים. ניסיונותינו לא
צלחו, ובצדק. אם אני הייתי מנהל תיכון, הדבר האחרון שהייתי עושה זה להכניס
תלמיד כמוני לבית-הספר שלי. לאחר כמה ניסיונות כושלים בכמה בתי-ספר, אמי
יעצה לי לנסות לדבר עם מנהלת בית-הספר "מודיעים", גברת שושי פריאל. שושי
הייתה אישה רבת חסד שפעלה ללא לאות למען הקהילה גם מחוץ לתפקידה בבית-
הספר. שושי הקדישה תשומת לב מיוחדת לנערים ונערות מאוכלוסיות מיוחדות
שאיבדו את דרך הישר. היא לקחה אותם תחת חסותה וניווטה אותם למקום טוב
יותר. אבא ואני החלטנו להיפגש עם שושי.
"שושי, העיפו אותי מ'תיכון חדש' [...] מה אעשה, שושי?"
]...[
"אני יכולה לדבר עם יוסי בן-גל, מנהל תיכון 'צייטלין', אבל אני לא מבטיחה כלום. יש
לך תעודה טובה לפחות?" אמרה שושי.