152 / 182
152
2017
, יולי
18
גיליון
"לכל דבר יש סיבה, אנחנו רוצים שתלמדו לתפקד כמחלקה. [...] ברק, אתה חייב
לשלוט בעצבים שלך. אתה יכול להיות חייל טוב, רק תלמד להשתלט על עצמך",
אמרה המפקדת.
]...[
ככל שהכרתי את חבריי למחלקה נחשפתי לאנשים עם רקע לא פשוט בכלל,
ולפעמים מצאתי את עצמי אומר לעצמי שאני נחשב לילד שמנת בטירונות הזו.
]...[
"אנחנו רוצים לשלוח אותך לקורס מפקדים בבסיס מגל, כלומר לעזוב את הטירונות
כבר בשבוע הבא ולהיות מפקד בצבא. מה אתה אומר? אתה לא חייב לענות לי
עכשיו, תחשוב על זה יום-יומיים", אמרה המפקדת.
להדריך כושר קרבי
בנים וחייל מקא"ם
12
חניכים, מהם
140
יצא לדרך עם
2011
מחזור מדא"ג דצמבר
אחד. [...] המשמעת הייתה מובנת מאליה. "הקשב!", מִסדרים, תורנויות, מטבחים,
ניקיונות, כולם היו חלק מהשגרה. ידעתי שהציפיות ממני היו גבוהות ושמפקדי
הקורס יבחנו אותי בזכוכית מגדלת כיוון שידעו מה הרקע שלי. [...]
בשבוע השלישי הרף הרקיע שחקים, ממש כמו בטירונות. הרף הלימודי, המשמעתי
והפיזי. [...] באימון קרב מגע אחד [...] היד שלי התעקמה [...] הכתף יצאה מהמקום.
האירוע הזה קצת קלקל לי את מצב הרוח. הקורס הוא כל מה שהיה לי בתקופה
ההיא. השגרה הייתה הדבר היחיד שהוציא אותי מהמחשבות הרעות ואפשרה לי
לחיות בשלווה. המפקד לקח אותי למרפאה. [...]
"ברק, מה יש לך? קרה משהו?" שאל המפקד מתן.
"כלום לא קרה, המפקד מתן, הכול בסדר", השבתי.
אני מכיר אותך, עובר עליך משהו, אני רוצה שתספר לי מה זה", אמר המפקד מתן.
"סתם, בגלל שהיד התעקמה ואני לא אוכל להתאמן עכשיו", השבתי.
]...[
"למה יש לי תחושה שזה בגלל משהו יותר רציני? הכאב ביד יעבור לך. [...] אתה
משקר לי?" אמר המפקד מתן.
"טוב, האמת שזה לא בגלל זה [... זה] בגלל אבא שלי וכל מה שקרה, אבל יהיה
בסדר [...] סתם, אתה יודע, זה קרה לא מזמן ועכשיו גם היד התעקמה וכל המצב
חרא", אמרתי.