156 / 182
156
2017
, יולי
18
גיליון
"אני חושב שרק קב"ן יכול להוריד קה"ס", אמר עקיבא.
"רק קב"ן? מאיפה אני אמצא קב"ן עכשיו?", שאלתי.
"ממה שאני יודע הקב"ן של הגדס"ר בחופשה וגם הקב"ן של החטיבה. תתקשר
לליאת, הקב"נית של האוגדה, אני מסמס לך את המספר שלה. היא דווקא נחמדה,
אולי היא תעזור לך", אמר עקיבא.
"תודה עקיבא", אמרתי.
"בהצלחה ילד", אמר עקיבא.
אלה היו המבד"קים האחרונים לאותו מחזור ולא יכולתי לפספס אותם בשום
.162
באופן. השעה הייתה מאוחרת, אך בכל זאת התקשרתי לליאת, קב"נית אוגדה
כשענתה, מיד סיפרתי שאני חייל מקא"ם, ידעתי שכשהיא תשמע שאני חייל מקא"ם
היא תסב אליי את תשומת לבה. [...] סיפרתי לליאת את הסיפור ואת הבעיה. ליאת
אמרה שאוכל לפגוש אותה למחרת (יום רביעי) לחצי שעה בדיוק [...]
בבוקר בלי לבדוק את זמני הנסיעה עד הבסיס.
10:00
יצאתי לירושלים בשעה
, כלומר במקרה הטוב אגיע
12
האוטובוס הבא לאוגדה היה מתוכנן רק לשעה
לבסיס באיחור של שעה וחצי. הסתכלתי לשמים ופשוט שאלתי, "למה? אבא, למה?
כל הדרך עד לכאן, כל המלחמות, המאבקים ועכשיו בגלל אוטובוס אני אפספס את
. [...] התקרבתי למשרדה
14:30
ההזדמנות להיות קצין?". [...] הגעתי לאוגדה בשעה
של ליאת, וראיתי שהיא משוחחת בטלפון.
הסתבר שהרכב שהיה אמור לאסוף אותה נתקע בדרך.
"אתה ברק?" שאלה בטון תקיף.
"כן, אני ברק, החייל מגדס"ר נח"ל", עניתי.
. אני צריכה לנסוע עכשיו", אמרה ליאת
12:00
"איך אתה מגיע עכשיו? קבענו בשעה
והמשיכה לדבר בטלפון.
הלכתי לצד בייאוש ופניתי שוב לקב"ה בבקשה שליאת תסכים לקבל אותי בכל
זאת. לאחר מספר שניות ליאת ניתקה את השיחה.
"ברק, כנס אליי למשרד עכשיו", ליאת צעקה אליי מרחוק. נכנסתי.
"טוב, ברק, יש לנו סה"כ רבע שעה. ברגע שייכנס הנהג לקחת אותי, אני הולכת
ואנחנו מסיימים את הפגישה", אמרה ליאת.
"בסדר", השבתי.
ליאת החלה להסתכל ברישומים בתיק האישי שלי. [...]
"תראה, ברק, אני קוראת את התיק שלך ואת החו"ד של הקב"נית מהבקו"ם ואני