161 / 182
161
2017
, יולי
18
גיליון
, זמן קצר לפני אשפוזי
2002-
השיר פורסם לראשונה בפורום "פגועים נפשית" ב
הראשון. ביקשתי את נפשי למות. לא מצאתי תכלית לחיי ולא הייתי מודע ליכולותיי
שֶרת.
ּ
בשירה כתובה ומו
בראייה לאחור, לו הייתי במסגרת של ריפוי בעיסוק, שבה הייתי מגלה את החוזקות
שנותרו בי על אף המחלה, לא הייתי מתנגד בצורה נחרצת כל כך לטיפול תרופתי,
שמהווה כיום חלק אינטגרלי מחיי. הייתי מוצא כוחות וטעם לחיי, ולא הייתי נקלע
למצב אובדני.
בשיר זה אני זועק. מדבר. מבקש לקבל יחס שווה על אף השבר שממנו אני מגיע.
מבקש מן החברה שתקרא את שיריי, שתקרא אותי, שתאסוף אותי בחום.
לא אסבול אפיסה
השיר "אין חכם כבעל ניסיון" נכתב בזמן ששהיתי בהוסטל ירושלמי לצעירים
שנפגעו נפשית בשם "מכון סמיט".
בתמונה המוצגת בשיר אין איש רואה
את מאמציו הסיזיפיים של האדם עם
הפגיעה הנפשית להשתלב בחברה
ולתפקד במשך היומיום, אך למרות
זאת הוא לא מוותר. על סף אפיסה
ושיברון הוא ממשיך בניסיונותיו
2
להתקבל לחברה, לעשות, ליצור.
השיר האחרון, "אסע עיניי אל ההרים",
גם הוא נע על הרצף שבין הרצון
להיות מוכל בחברה הסובבת לבין
ההינתקות ממנה בשל שברי החיים.
הדובר בשיר רוצה למצוא אהבה,
אישה, בית, אך מודע בכאב לכישלונו.
הוא מדבר עם האל, נושא אליו עיניים,
מאמין בו ובה בעת בא בטרוניה כלפיו
- מדוע עליו לעבור ייסורים קשים
אלו? מדוע לא יכול הוא להישאר
ב"כאן"? מדוע עליו לנסוע?
.
. מפורסם כאן לראשונה
2
2
אין חכם כבעל ניסיון
ת אֶהְיֶה עֲרִירִי,
ֹ
רו
ּ
ְבו
ּ
ַג
ּ
ַם אִם ב
ּ
ג
ִים,
ּ
ַל
ּ
ַלְג
ּ
ֵא ג
ּ
ִס
ּ
עַל כ
ׁ
ֵר, חֵרֵש
ּ
עִו
ָאֵר
ׁ ּ
תִי אֶש
ּ
ְזִקְנו
ּ
לִים, ב
ֹ
ְבֵית חו
ּ
ב
ְחַדְרִי.
ּ
ב
ִים
ּ
ְגַל
ּ
ִיךְ כ
ׁ
ַל וְאַמְש
ּ
א אֶחְד
ֹ
ל
ף
ֹ
ְט
ׁ
ֵץ, לִש
ּ
לְהַקְצִיף, לְהִתְנַפ
ף
ֹ
וְלִסְח
ל אֲפִיסָה.
ֹ ּ
א אֶסְב
ֹ
ְלִי לְהַפְסִיק. ל
ּ
ב
ף
ֹ
ו
ּ
ַס
ּ
ֶב
ׁ
ֶה ש
ּ
ֵס, אֲקַו
ּ
ַנ
ׁ
תַי אֲש
ֹ
חו
ֹ ּ
כ
ָה.
ּ
זֶה נִס
ׁ
יֵאָמֵר עָלַי: אִיש
7/2/2006 -
י' בשבט תשס"ו