157 / 182
157
2017
, יולי
18
גיליון
באמת לא מבינה למה באת אליי", אמרה ליאת.
"אני פה כי אני רוצה לצאת לקצונה", אמרתי בנחישות.
"אם כל הדברים שכתובים כאן בחו"ד של הקב"נית מהבקו"ם נכונים, אתה לעולם
לא תצא לקצונה", אמרה ליאת.
"כל הדברים שכתובים פה הם שקר. אני לא רציתי להתגייס בהתחלה, אני מודה.
בגלל זה אמרתי את כל הדברים האלה", אמרתי.
"שקר? ולמה שאאמין לך עכשיו?", השיבה ליאת.
"כי אני השתניתי בצבא מקצה לקצה. עברתי תהליך שהרבה אחרים לא עברו.
אני יכולתי לבחור במקצוע פשוט, אבל בחרתי להיות מדריך. הייתי מצטיין הדרכה
. זה
7
בקורס. בחרתי לשרת ביחידה קרבית אפילו שאבא שלי נפטר וקיבלתי הת"ש
פשוט בעינייך? אני עשיתי ויתורים ואני באמת יכול להיות קצין" [...] אמרתי.
"[...] אני מדבר אִתך מלפנים משורת הדין. כרגע יש בשבילי תפקיד שמחכה בחוות
השומר ואם לא אצא במחזור הנוכחי לקצונה מישהו ייקח את התפקיד הזה ולא
תהיה לי עוד הזדמנות לצאת. אני לא צריך את כל התהליך הארוך הזה, אני כבר
עברתי אותו, תאמיני לי!", אמרתי.
"ברק, תבין אני עדיין לא יכולה לאשר דבר כזה, זה חריג", אמרה ליאת.
]...[
"רגע, תני לי עוד עשר דקות, בבקשה רק תני לי לספר לך קצת על מה עברתי בחיים
ואז אם תרצי אני אלך. בבקשה", אמרתי בבכי.
"בסדר, אבל יש לך עשר דקות מעכשיו", אמרה ליאת.
"את לא מכירה אותי, אני עברתי דברים שלא הרבה אנשים עברו בחיים. [...]
כשהתגייסתי לצבא הכול נעלם. חוות השומר שינתה אותי, אני בן אדם אחר. אני
רוצה להתקדם בחיים להתפתח, יש סיבה לזה שאני פה. יש פה המלצות (אחזתי
את דף ההמלצה בחוזקה), יש כאן אנשים שסומכים עליי. אני לא אאכזב אותך,
בבקשה אל תיתני לי לחכות, אני אהיה הקצין הטוב ביותר, מצטיין. [...] ליאת, את לא
יכולה לשלוח אותי מכאן ככה, אני לא יכול לתת לזה לקרות, בבקשה ממך", אמרתי
בבכי.
ליאת החלה לבכות. "ברק, אני לא יודעת מה להגיד לך, באמת", אמרה ליאת.
"תגידי שאת עוזרת לי, שאת מורידה לי קה"ס, רק את זה תגידי!" אמרתי.
"טוב תראה, אני בדרך כלל לא עושה דברים כאלה אבל עכשיו אני אלך לקב"נית
שאחראית עליי שבמקרה יושבת כאן דלת לידי ואשאל אותה מה היא אומרת בעניין.
אם התשובה תהיה חיובית אחזור תוך שלוש דקות, ואם לא, אני מבקשת שתלך