121 / 182
121
2017
, יולי
18
גיליון
אבנר נהג בנוקשות גם כלפי רות, אשתו, בת קיבוץ השומר הצעיר. אחרי שעזבה את
הקיבוץ היא המשיכה לדבוק בעמדות פוליטיות שמאליות. כדי למלא את הריקנות
הרוחנית שבתוכה בעקבות העזיבה היא הצטרפה לסדנאות בודהיסטיות, תרגלה
מדיטציות ואימצה עמדה של הכלת קשייו של אלון וקבלתם. היא יצרה קואליציה
עם אלון נגד אביו, הייתה סובלנית כלפי חולשותיו ואף הפגינה התנהגויות של הגנת
יתר. יחס זה הקשה על אלון להתחזק ולגייס כוחות התמודדות. תגובותיו של אבנר
לעמדות הפוליטיות והאידיאולוגיות של רות ולהגנת היתר על אלון נעו בין לגלוג
ובין מתיחת ביקורת כעסנית. רות, לעומת אבנר, הייתה מגיבה באופנים פסיביים-
אגרסיביים. הייתה מתעלמת ממנו או מסבירה לו מה לא בסדר אצלו. הקונפליקט
בין הוריו של אלון לגביו הגביר את הבלבול שלו ואת מבוכתו.
כאשר אלון החל ללכת לבית ספר הוא נתקל בקשיים ברכישת מיומנויות כתיבה
בשל ההיפוטוניה. נוצר פער בין הקצב של קליטת החומר הנלמד לקצב הכתיבה.
חוסר האיזון בין כושר הריכוז הטוב ויכולות ההבנה שלו מצד אחד ובין הביצוע
הדל מהצד האחר התרחב לתחומי לימוד אחרים. במהרה התייאש, הפסיק
לכתוב או לבצע מטלות לימודיות אחרות. בשל מצבו הרגשי, בעיותיו החברתיות
וקשייו הלימודיים הוא לא היה יכול להתרכז בכיתה. היה מפריע ומפטפט, והמורים
התלוננו בפני הוריו. תלונות אלה לא רק שנכשלו בשיפור המצב, אלא גם החמירו
אותו עוד יותר, הואיל ובעיותיו של אלון בבית הספר הוסיפו אלמנט שלילי לדינמיקה
המשפחתית. בעקבות המלצת יועץ בית הספר הועבר אלון לכיתה ג' בבית הספר
הפנימייתי "הרים" לחינוך מיוחד. אף שבית הספר היה דתי וממוקם באזור מריבה עם
פלסטינים, התעקש אביו שיישלח לשם כי נחשב לטוב ביותר מסוגו, ולתפיסתו היה
בצד הנכון מבחינה פוליטית. הוא אמר: "לא יזיק לאלון אם ילמד משהו על יהדות".
אחרי התקפת הטרור פיתח אלון סימפטומים פוסט-טראומטיים חמורים. הוא סירב
ללכת לבית הספר, פחד להישאר לבדו והיה מקיא לעתים תכופות. תנועותיו הפכו
למגושמות באופן קיצוני. הוא אמר שוב ושוב שהוא רוצה שהוריו "יעבירו אותו לארץ
אחרת". תגובת אמו רות הייתה הגברת הגנת היתר. היא הייתה יושבת אִתו שעות
ומחבקת אותו, מפנקת אותו ונענית לכל דרישותיו. אביו אבנר היה תוקף את שניהם
מילולית בלגלוג סרקסטי. הוא האשים את רות ב"סירוסו" של אלון ובהפיכתו לנשי
וקרא לאלון "פחדן" ו"תינוק קטן ומפוחד". הוא אמר לרות ולאלון: "בגלל אנשים
כמוכם המחבלים עומדים לנצח ולהרוס את כולנו. זה בדיוק מה שהם רוצים,
להשליט בנו טרור, ואתם ההוכחה שהם הצליחו". רות דרשה להוציא את אלון מבית
הספר, שהיה ממוקם באזור מסוכן, מוקף בכפרים עוינים, ואילו אבנר לא היה מוכן
לשמוע על כך: "אנחנו צריכים להישאר ולא לתת לטרור לנצח".
תולדות המקרה של מאיר
מאיר אומץ בגיל שנתיים על ידי משה ואשתו רחל. לפני אימוצו היה מאיר באומנה,
שם, לפי הדיווחים, סבל התעללות גופנית מכמה מטפלים.