Page 16 - מגזין הטכניון | אביב 2008

±∂
ב-21 ביוני, שלושה ימים לאחר יום הולדתה ה-23, תעמוד קרנית גולדווסר
על הבמה באולם צ'רצ'יל ותקבל תעודת תואר שני מידי נשיא הטכניון,
פרופסור יצחק אפלויג. בקהל יישבו, גאים מאוד, הוריה והוריו של אודי
בעלה, ושאר בני המשפחה. גם נשיא המדינה, שמעון פרס, ושר הביטחון,
אהוד ברק, הבטיחו את בואם לטקס, כדי להיות עם קרנית ברגע השמח-העצוב
הזה.
ב-21 ביולי 6002, בשעה 50:9 בבוקר, נחטפו החיילים אודי גולדווסר ואלדד
רגב במהלך סיור בגבול הצפון. שנתיים פחות חודש מהיום הנורא ההוא
תקבל קרנית את התואר שלה, בתום שנה מאומצת וקשה. "זה נגד כל
הסיכויים, לא?" שואל ד"ר ערן פרידלר, שהנחה את קרנית יחד עם ד"ר אבי
אוסטפלד והיועץ ד"ר דורון מרקל. "אבל אני הייתי בטוח כל הזמן שקרנית
תסיים את התואר. זה דרש ממנה כוחות רבים. השתדלנו לתת לה מרחב,
לא עשינו לה הנחות והיא לא ביקשה הנחות. עכשיו היא עשתה את זה,
ועשתה את זה מצוין, ואני מאוד גאה בה".
±ππ∑†∫‰ÏÁ˙‰‰
קרנית ואודי הכירו במכינה של הטכניון, בשנת 7991. את לימודי התואר
הראשון בהנדסת הסביבה הם התחילו באביב של שנת 9991. אז הם היו
כבר חברים, ואת כל הלימודים לתואר הראשון עברו כזוג. "עבדנו קשה,"
היא מספרת, "כי החלטנו גם לעבוד, גם ללמוד וגם לחיות. אני הייתי רכזת
פר"ח ואודי עבד כרכז הצילום של אגודת הסטודנטים וגם ביחידה לכוח
אדם טכנולוגי, כמדריך צילום וכמדריך במעבדה."
זו היתה תקופה קשה, אבל טובה. קרנית ואודי סיימו ביחד את לימודיהם,
הגישו את עבודות הגמר ביחד ואחרי יומיים-שלושה כבר היו בדרכם לטיול
קסום במזרח - לאוס, קמבודיה ונפאל. כשחזרו הם התחילו ללמוד לתואר
שני )"פספסנו את השבועיים הראשונים, אבל הסתדרנו"(. שניהם היו מילגאים
ומתרגלים. אחרי כשנה נישאו ביפו העתיקה.
∫ Ô Â È ÎË· † ‰ È „ Â Ó È Ï † ˙‡ † ‰Ó È È Ò † ¯Ò   „Ï Â ‚ † ˙ È ¯˜
¢ ‰Ï˜‰ † Â Ê † ¨ ‰ÁÓ˘† ‡Ï † Â Ê ¢
אודי עשה המון מילואים, ותמיד הם נפלו בתקופת מבחנים. "כל הזמן היו
לו מועדי ג', בגלל המילואים," מספרת קרנית. היא שאלה אותו מדוע אינו
מגיש ולת"ם. הוא הביט בה בתמיהה. "לא אפגע בחברים שלי," השיב. "אם
אני אשתחרר, הם ייפגעו."
החטיפה אירעה עשרה חודשים לאחר החתונה - ביום האחרון לשירות
המילואים של אודי. באותו בוקר התקשר ד"ר פרידלר אל קרנית ואמר לה
כי הוא שולח לה מבחן כלשהו בדואר האלקטרוני. ברקע דיברו ברדיו על
חילופי אש כבדים בצפון. קרנית אמרה לערן שהיא תגיע לטכניון, אבל בלבה
כבר ידעה כי לא תצא מהבית עד שתשמע מאודי. לא חלף זמן רב וערן,
שהוא סמג"ד במילואים, התקשר שוב ושאל אם היא שמעה משהו מאודי.
התחושה היתה לא טובה.
שלמה, אביו של אודי, מנמיביה. הוא שמע על בערך בשעה 00:11 התקשר
. "הדאגה כבר היתה רבה מאוד, כי זה לא אופייניCNNההתרחשויות ב-
לאודי לא לצלצל."
ואז החברות החלו להגיע. הן ניסו לצלצל לצבא, אבל לא קיבלו תשובה.
בשעה 00.51 הגיעו אנשי קצין העיר. הבית כבר היה מלא באנשים. קרנית
נסעה לנהריה, שם גרים הוריו של אודי. שם התקבצו כל בני המשפחה שהיו
בארץ - קרנית, האח האמצעי של אודי ואמה של קרנית. והקטיושות החלו
ליפול.
בפעם הראשונה שקרנית יצאה מנהריה היא נסעה לפגישה עם נשיא הטכניון,
פרופסור יצחק אפלויג. שני טילים נפלו ליד הטכניון - בכביש דורי ובנשר,
לא הרחק מהדירה שלה ושל אודי.
"כשנסעתי לטכניון נזכרתי בימים שלפני הרשמתי," מספרת קרנית. "חברה
שלי, שכבר למדה בטכניון, אמרה לי שקשה להתקבל לכאן, אבל כשאת כבר
בפנים - לא יתנו לך ליפול. נפגשתי עם פרופסור אפלויג ועם סגנו, פרופסור
פרץ לביא. אמרתי שכנראה אצטרך תמיכה. הנשיא שאל במה הוא והטכניון
יכולים לעזור. לא ידעתי מה להשיב והוא אמר שאפנה אליו בכל עת ובכל