57 / 64
מהשטח
מהשטח
57
2010
אוגוסט
עט השדה
עצמית ולהתמודדות עם החברה והמשפחה בכל
הקשור לזהות המינית.
בעבור המל"צים תפקיד האח הבוגר או המנטור
מעצים ומחזק את תחושת ההצלחה, והם מפיקים
ממנו תועלת טיפולית שהיא הערך המוסף
לתפקידם.
מהלכה למעשה
שעות לאחר פניית הנער או הנערה
24
בתוך
חוזרים אליהם:
שלום, קוראים לי... קיבלתי את הפנייה שלך
לאיגי, אשמח לדבר, כשיהיה לך נוח, אני זמין
....
ICQ
במסנג'ר/ מייל/
לאחר החלפת מיילים ראשונית מתחילים לעלות
התכנים של המצוקה והקושי אשר בעטיים
נעשתה הפנייה. יש המגיבים תחילה בחשדנות או
מתנהלים כמי שאינם זוכרים שפנו והיו זקוקים
לעזרה, אך לאחר שנוצר קשר ראשוני חיובי הם
משתפים ברגשותיהם. רבים מהם מעלים תחושה
של בדידות אך גם של הקלה שסוף סוף יש להם
אפשרות לדבר בפתיחות עם מישהו כמוהם:
וואי. אממ אני אהיה אִתך הכי כן ואומר שזה
מוזר קצת... חיכיתי פול זמן לדבר עם מישהו
שיוכל אולי להבין אותי טוב יותר. וזה לא משהו
מובן מאליו, אולם יש לי כמה הומואים בבית
הספר ושניים מהם אפילו מורים, אבל עדיין...
אני לא יכול לפנות אליהם, כי זה מוזר מדי,
בייחוד שאני צריך לראות אותם כל יום.
עוד מוטיב החוזר במיילים ובתכנים הוא עצם
הקושי בקבלת העצמי. ההבנה ש"אני כזה" אינה
קלה. חוויית שמירת הסוד מקשה עוד יותר. ובשלב
הזה מתחיל הניסיון להגדיר מה זה אומר, מה אני
צריך, איזה סוג של תמיכה אני מבקש:
בפעם הראשונה שאמרתי לעצמי "אני הומו"
התחלתי לבכות בטירוף. גם מעצם העובדה
...הלכתי לישון
בשלוש לפנות
בוקר והתהלכתי
כמו זומבי
כל היום.
התנתקתי
למשך חודשיים
מהחברים
שלי...