58 / 64
מהשטח
מהשטח
58
2010
אוגוסט
עט השדה
שזה לא מי שחשבתי שאני אהיה וגם מעצם
ההבנה שאני הולך לספר את זה למישהו...
אמרתי לעצמי שאני אחכה לסוף התיכון ואז
אני אספר, אך מתחילת השנה העניין הזה
והמחשבות על הומוסקסואליות הלכו וגדלו
בי והרגשתי שבא לי להתפוצץ. השילוב של
זה פלוס הלחץ המטורף של כיתה י"א גרמו
לי להידרדרות. הלכתי לישון בשלוש לפנות
בוקר והתהלכתי כמו זומבי כל היום. התנתקתי
למשך חודשיים מהחברים שלי.... התחיל לכאוב
לי כל מקום בגוף - הידיים, הראש, הרגליים,
אבל מבחוץ הייתי צריך להגיד שהכול בסדר
כדי שלא יגלו מה עובר עליי. מבפנים פשוט
הרגשתי שבא לי למות. מוזר כמה שזה יישמע,
אבל היו פעמים שחשבתי כמה טוב זה יהיה
לחתוך את עצמי עכשיו או סתם לדפוק את
הראש בקיר... הייתי שמח להיות כמו כולם.
מתי זה ירגיש פשוט קל יותר....
הסוד מכביד, פוצע וגובה מחיר. יש תחושה חזקה
של בלבול וקושי לבחור את האדם שנספר לו מה
אנחנו חווים. בבלוג הבא (שיחה אמִתית שהתקיימה
בין פונה למתנדב) אפשר לראות עד כמה מורכב
לחיות עם סוד. הדבר מוביל לחוויית חיים כפולים,
הסתרה, רגשות של חוסר אונים וכאב.
פונה:
מה דעתך, כדאי לי לדבר עם אמא קצת על
עניין הנטייה המינית?
מלווה צעיר:
לדעתי כדאי שתדבר אִתה על הכול, ככה
מרגישים הכי טוב, שלא שומרים כלום בבטן...
אבל יש סיבה שאתה לא כל כך רוצה לספר
לה?
פונה:
כן, כי אני רוצה שכמה שפחות אנשים ידעו.
מלווה צעיר:
מי יודע עד עכשיו?
פונה:
רק אתה וכך זה יישאר.
מלווה צעיר:
ברור, ממני לא יוצא שום דבר כמובן...
פונה:
רוצה לשמוע משהו מצחיק שקרה לפני חודש
ונזכרתי עכשיו?
מבחוץ
הייתי צריך
להגיד שהכול
בסדר כדי
שלא יגלו מה
עובר עליי.
מבפנים
פשוט
הרגשתי
שבא לי
למות...