48 / 148
לבקשת ארגון הפרקליטים באמצעות פרק
־
ליט המדינה שישב איתנו, שהלשכה תחכה
עד סוף הבירור במצבים שתלונה מוגשת
אלינו. פורמלית זה נעשה רק עם ועד מחוז
תל אביב, ומעשית זה פעל גם עם מחוזות
אחרים. בפגישה נוספת עם ארגון הפרק
־
ליטים, הם אמרו שהם לא רוצים הסדרים.
אמרתי: "אין שום בעיה. לי אין אינטרס
בעניין, ומבחינתי זה בסדר גמור לבטל את
ההסדר שנעשה לבקשתכם". ואכן ההסדר
בוטל לבקשתם, והדבר מופיע בפרוטוקול
הישיבה.
הישיבה הזאת הייתה בדצמבר. בינואר,
אחרי שההסדר כבר בוטל, קיבלתי מכתב
מוועדת האתיקה הארצית ובו נאמר כי
לשכת עורכי הדין לא מוכנה לשתף פעולה.
היום אני מבינה שזה קשור למאבק של אר
־
גון הפרקליטים, אבל בשורה התחתונה אין
הסדר, ובעצם אנחנו פועלים לפי הבנתנו
והם פועלים לפי הבנתם.
אז למעשה הפרקליטים חשופים היום
לסיכון כפול?
בעקבות דו"ח הפעילות שהוצאנו בסוף
י
�
ינואר 5102 קיבלנו בקשה מוועדת האת
קה לקבל את הממצאים של שלוש התלונות
שנמצאו מוצדקות כדי שתבדוק אם יש בהן
היבטים אתיים. המשמעות היא שבקשת
הארגון לבטל את ההסדר אכן חשפה את
חבריו לכפל ביקורת. ההסדר שהם ביק
־
שו לבטל בא להיטיב איתם, ואני מאמינה
שאדם לא צריך להיות חשוף לסיכון כפול.
נוכח גישתי החיובית בסוגיה, ואף שהביטול
בא ביוזמת ארגון הפרקליטים, סירבתי למ
־
סור את הממצאים לוועדת האתיקה.
את אופטימית בדבר הסיכוי ליישר את
ההדורים עם ארגון הפרקליטים?
קודם כל אני אופטימית, נקודה. לגופו של
עניין, אני לא חלק מהמאבק. המאבק הוא
לא בנציבות אלא בהנהלה. לא אני יצרתי
את הנציבות, לא אני המצאתי אותה, ולא
הייתי מעורבת בהקמתה בהיבט הרעיוני.
לכן כל טענה שיש על עצם ההקמה של הנ
־
ציבות לא צריכה להיות מופנית אליי. לכן
התעקשתי לאורך כל הדרך להבהיר שאיני
משתתפת במאבק הזה. אגב, לחלק מהד
־
רישות שלהם - למשל למימון ייצוג בפניי
- הייתי אדישה לחלוטין, ובנושאי חיסיון
וכפל ביקורת הסכמתי איתם. באמת לא
חשבתי שאני נמצאת בזירת ההתגוששות
הזאת.
מעבר לכך, ניהלתי ישיבות ארוכות עם
פרקליט המדינה שי ניצן ועם בכירי הפר
־
קליטות, והיכן שיכולתי הלכתי לקראתם,
ועל כך נדמה לי שאין חולק גם מצידם. אלא
שהדרישות שלהם התפתחו לאורך הדרך.
בכל שלב של המשא ומתן נוספו דרישות,
לא ממני אלא מההנהלה, ובמקום שתהיה
התקדמות הלכנו אחורה.
האם ניסית להפיג את החששות שלהם?
בפגישה הראשונה שלי עם הנהלת הפר
־
קליטות ובפגישה הראשונה עם נציגי ארגון
הפרקליטים, פגישות שהתקיימו כבר באפ
־
ריל 4102, הצעתי שאקדיש את החודשיים
הראשונים לעבודתי לעבור בכל הפרק
־
ליטויות ולהיפגש עם כל הפרקליטים כדי
לומר להם במישרין את האני מאמין שלי
לתפקיד שלי, לתפקיד הביקורת ולמטרתה,
לערכים שאני מתכוונת לחרות על הדגל של
הנציבות מבחינת יושר ושקיפות. לצערי, לא
איפשרו לי את זה. חשבתי שפגישות כאלה,
שיבהירו לכל פרקליט שאם הוא עושה את
עבודתו היטב אין שום סיכוי שייפגע וש
־
מותר לכל אחד לטעות, יפחיתו את מפלס
החרדה. כפי שמסבירים לרופאים, לטעות
זה אנושי, ולא כל טעות היא בהכרח רש
־
לנות רפואית.
כלומר את מסכימה שהחששות מובנים.
החששות אינם מוצדקים, אבל הם מוב
־
נים. הם מובנים ברמה הפסיכולוגית, משום
שבאופן בסיסי אף אחד מאיתנו לא אוהב
שמישהו מבקר אותו - בין שזה בן הזוג
שלו, בין שזה הילד שלו, בין שזה גוף ביקו
־
רת. אני זוכרת את חוסר שביעות הרצון של
השופטים כשהוקמה נציבות תלונות הצי
־
"מסע ההפחדה נגד אגף
התלונות הפרטניות של נבת"ם
אינו מוצדק. לא יושבים פה
אנשים שבאו לתלות את
הפרקליטים או את המבוקרים
בכיכר העיר, וכל תלונה תתקבל
ברמה העניינית והמקצועית"
"הנציבות לא יכולה לשמש כלי
לניגוח הפרקליטות, וזה ברור
לנו יום יום, שעה שעה. מצד
אחד, הייעוד שלנו הוא לא לנגח
את הפרקליטות ולא להלך
אימים על פרקליט שמופיע,
אם מול ארגון פשיעה ואם
מול אדם מפורסם. מצד שני,
אם נעשים דברים לא תקינים,
לא צריכות להיות הנחות"
אפריל 5102
עורך הדין
׀
48
הראיון
עם הילה גרסטל, נציבת הביקורת על מערך התביעה ועל מייצגי המדינה בערכאות
" לא הגעתי לתפקיד הזה...."