54 / 148
לא מקבל שום עזרה מינהלית. אין לו מז
־
כירה, אין מי שיקבל שיחות טלפון כשהוא
באולם, את הקפה והסוכר הוא מביא מה
־
בית על חשבונו. רק כשהתמניתי לנשיאה
קיבלתי תקציב לקפה. שום עורך דין מתחיל
לא יעבוד בלי מזכירה ובלי תנאים בסיסיים.
האם את סבורה ששופטים צריכים
להיות יותר פרו־אקטיביים בגישתם לניהול
המשפט?
במשך השנים חל כרסום בשיטה האד
־
וורסרית, גם דה־פקטו וגם דה־יורה. תקנות
סדר הדין האזרחי למשל מאפשרות לשו
־
פט בקדם־משפט לעשות מיוזמתו דברים
שבעבר היו הס מלהזכיר. גם בית המשפט
העליון נותן גב לשופטים המביעים דעה,
ואני לא אומרת את זה בביקורת, זה נכון
לדעתי. עם זאת, מאחר שהשיטה עוד לא
בוטלה, ברור שצריך להיזהר מאוד, למשל
אם מדובר על התערבות של השופט בח
־
קירה נגדית.
שמך הוזכר בשעתו כמועמדת למשרת
מנהלת בתי המשפט. הצטערת שזה לא
יצא לפועל?
לא, ממש לא. מעולם לא הצגתי מועמ
־
דות וגם הייתי אמביוולנטית מאוד לתפקיד
הזה. אמנם פנו אליי (שר המשפטים דאז,
יעקב נאמן - המערכת) והיו שחשבו שאני
צריכה ויכולה לעשות את זה טוב. לשמחתי
הרבה, הנשיא גרוניס לא רצה שאהיה בתפ
־
קיד, ואני מודה לו על כך עד היום. הוא פתר
לי את הדילמה.
אמרת כבר בעבר שלא היו לך שאיפות
להגיע לבית המשפט העליון. גם בדיעבד
את לא מצטערת?
לעובדה שלא רציתי
ההפך הוא הנכון.
לכהן בבית המשפט העליון היו כמה סיבות.
ראשית, ברמה האישית המשמעות הייתה
להתנתק מהסביבה המשפחתית. בפעם
הראשונה שזה עלה על הפרק ב־3002, הוריי
היו בסביבות גיל 08, ניצולי שואה שנתנו את
כל החיים שלהם למעננו, וחשבתי שהם יז
־
דקקו לי מאוד בעשר השנים הבאות. הדבר
הוכח כנכון לאחר ששניהם נפטרו בחצי
השנה האחרונה בהפרש של חודש וחצי זה
מזה. אבא שלי עבר אירוע מוחי והיינו אצלו
יום יום כמעט שנתיים, דבר שלא היה אפ
־
שרי לו הייתי בבית המשפט העליון. שנית,
אני חושבת שבאישיות שלי אני לא מתאימה
לשבת כל החיים בהרכבים. לטוב או לרע,
אני קצת קאובואית בקצב ובסגנון. דבר
שלישי, חלק גדול מהנושאים הנדונים בבית
המשפט העליון הם בתחום הפלילי, ומעולם
לא היה לי רצון לעסוק בו. דבר רביעי, בבית
המשפט העליון רואים ברוב המקרים תיקים
ולא אנשים, ואני אדם של אנשים. אל מול
כל זה יש כמובן הכבוד והעובדה שזו פסגת
הקריירה המקצועית, אבל אני חושבת שאדם
צריך להיות ישר עם עצמו ולדעת מה מתאים
לו ומה לא. אין לי יומרות לעצב את פני המ
־
דינה לעתיד, שזה חלק מהעשייה החשובה
מאוד של בית משפט עליון, אבל היא לא
מתאימה לי.
עם זאת נדמה לי שהתרומה שלי למערכת
המשפט ולמדינת ישראל בהקמת בית המ
־
שפט המחוזי מרכז בלוד ובשיטות שהונהגו
בו הייתה אמנם אחרת, אבל לא פחות מש
־
מעותית.
והאינטנסיביות של העבודה בבית המ
־
שפט לא חסרה לך?
לשיפוט עצמו אני לא מתגעגעת כלל.
בדיעבד נראה שזמן הפרישה היה נכון. לא
הרגשתי שהגעתי לנקודת רוויה, אבל ייתכן
שהייתי קרובה אליה. אני כרגע כל כך מלאת
אנרגיות ואדרנלין בהקמת הנציבות, והשי
־
פוט לא חסר לי. ביום שהוא יחסר לי אוכל
לחזור לעשות גישורים ובוררויות. אני עוד
צעירה. עוד שלושה חודשים אהיה רק בת
06, ונראית פחות. סתם, סתם [צוחקת].
כמי שעתידה עוד לפניה, ואף שמשרת
היועץ המשפטי לממשלה תתפנה רק בת
־
חילת השנה הבאה, שמך כבר הוזכר כמוע
־
מדת אפשרית. התפקיד קורץ לך?
אני אכן צעירה ומלאת מרץ, אבל עדיין איני
נותנת את דעתי למה שצופן לי העתיד.
"אף אחד מאיתנו לא אוהב
שמישהו מבקר אותו - בין שזה
בן הזוג שלו, בין שזה הילד שלו,
בין שזה גוף ביקורת. אני זוכרת
את חוסר שביעות הרצון של
השופטים כשהוקמה נציבות
תלונות הציבור על שופטים"
"האוכלוסייה של הפרקליטים
דומה במידה מסוימת
לאוכלוסייה של השופטים;
די בכך שתלונה התקבלה
להדיר שינה מהעיניים. לא
צריך לצרף לקבלת התלונה גם
סנקציה. העובדה שפרקליט
יודע שתלונה התקבלה נגדו
והיא נמצאת בתיק האישי
שלו חמורה מספיק"
אפריל 5102
עורך הדין
׀
54
הראיון
עם הילה גרסטל, נציבת הביקורת על מערך התביעה ועל מייצגי המדינה בערכאות
" לא הגעתי לתפקיד הזה...."