45 / 148
מה היו האלטרנטיבות מבחינתך?
הדרך המתבקשת הייתה לפרוש ולעשות
גישורים ובוררויות, דהיינו לעשות כסף,
אבל כנראה יש בי החיידק הציבורי, מה עוד
שכסף אף פעם לא היה המניע של חיי - לא
כשבאתי לשיפוט ממשרד פרטי שלי וגם לא
כעת לקראת הפרישה. לכן הקמת גוף חדש,
אחרי שהקמתי את בית המשפט המחוזי
מרכז, נראה לי אתגר שמצדיק את יציאתי
המוקדמת ממערכת המשפט ואת דחיית
העשייה לביתי עד השלמת המשימה.
"מסמך העקרונות הוא התנ"ך שלנו"
הנציבות הוקמה מכוח מסמך עקרונות
שנחתם בידי שרת המשפטים והיועץ המ
־
שפטי לממשלה. האם אין פגיעה בתפקודה
ובפעילותה בכך שהיא לא הוקמה מכוח
חוק, בניגוד לגופי ביקורת אחרים דוגמת
נציבות תלונות הציבור על שופטים ומבקר
המדינה?
מבחינתי, מסמך העקרונות שנחתם ביום
ו
�
31.9.61 הוא נקודת הזינוק. מסמך העקר
נות קבע את הסמכויות של הגוף ואת דרך
פעולתו, ולמעשה הוא התנ"ך שלנו. לעניין
החוק, יש יתרונות רבים לכך שנכנסתי לת
־
פקיד לפני שנחקק חוק, אם כי יש גם חס
־
רונות כמובן.
מה היתרונות והחסרונות?
אילו התמניתי אחרי חקיקת החוק
ולא היו לי יד ורגל בחקיקתו, הייתי נכנ
־
סת למצב נתון שאולי לא היה אופטימלי.
דווקא משום שנכנסתי על פי מסמך עקרו
־
נות, ואנחנו מציינים שנה לפעולת הנציבות,
היום אני יודעת מה נכון שיהיה בחוק כשי
־
בשיל הזמן לחקיקתו.
והחוק יחוקק בקרוב לדעתך?
קשה לדעת. תלוי בהרכב של הרשות
המחוקקת ובשאלות כמו מי יהיה שר המ
־
שפטים, מי יהיה יושב ראש ועדת חוקה,
חוק ומשפט, מי יהיה יושב ראש הוועדה
לביקורת המדינה ואילו רוחות ינשבו. לד
־
עתי, גם מי שבעבר התנגד לחוק חושב היום
שיש בו צורך. אולי יש פערים בין מה שה
־
מתנגדים חושבים שצריך להיות בו ובין מה
שהמצדדים חושבים שצריך להיות בו, אבל
אני משוכנעת שיהיה חוק, והרצון בקיומו
יבוא מכל גוני האוכלוסייה, דהיינו לא רק
ממי שרוצה ברעת הפרקליטות ולא רק ממי
שרוצה בטובתה.
מה חסר בהיעדר חוק?
למשל, במסמך העקרונות לא הוגדרו דב
־
רים חשובים מאוד, ואחד מהם הוא החי
־
סיון על שמות הנילונים. זאת לעומת חוק
נציב תלונות הציבור על שופטים, למשל.
חשוב ביותר שהשמות יהיו חסויים, מאחר
שלגישתי אני לא באה בכוונה לערוף רא
־
שים. אני באה מרצון לערוך ביקורת בונה,
ואין לי אג'נדה שלילית על הפרקליטות או
על מי מהמבוקרים.
כאמור, ההיכרות שלי עם הפרקליטות
אמנם הייתה טובה, אבל בכל גוף יש כשלים
שאפשר לתקן. אחד הדברים שנהגתי לומר
לעצמי כשופטת הוא שלא צריך לכעוס
כשבית המשפט העליון מבקר פסק דין של
הערכאה הדיונית והופך אותו, אלא צריך
לשמוח שעוד שלושה זוגות עיניים בודקים
ויכולים לתקן את הטעות שלך. כך צריך
להסתכל על זה.
אותו דבר כאן. ברגע שיש גוף מבקר שבא
עם ביקורת אובייקטיבית, מקצועית, שקו
־
פה ואמיתית, צריך לשמוח ולא להצטער.
לכן אני גם חושבת שהשמות של הנילונים
לא צריכים להתנוסס בראש חוצות. אין
כוונה להלבין את פניהם אלא להצביע לפ
־
ניהם על נקודה שבה לא פעלו כראוי, כדי
שהדבר לא יקרה שוב.
"היתרון הוא שהיום אני יודעת מה נכון שיהיה בחוק כשיבשיל הזמן לחקיקתו". גרסטל
45
׀
עורך הדין
אפריל 5102