41 / 148
שיש בה שינוי מהותי הייתה צריכה להיות האפשרות
האחרונה, בפרט לנוכח קביעת הצוות המקצועי כי
"המציאות הישראלית מוכיחה עד כמה יש להיזהר
מלייצר כלי ניגוח נגד התובעים שישמשו כדי להטיל
מורא ולהרתיעם מלבצע את תפקידם".
כל אחד מגורמי הביקורת ומגופי הביקורת שפו
־
רטו לעיל אמון על תחום מסוים שהוקנה לו על פי
דין, ולו מומחיות וסטנדרטים אחידים של ביקורת
כלפי כלל המבוקרים. סמ
־
כויותיו וגבולותיו של כל
אחד מגופים אלה, כמו גם
ההגנות והזכויות של הנח
־
קרים או המבוקרים, הוגדרו
אף הם בבירור. הקמת מנגנון
ו
�
לתח
ביקורת פרטני נוס
ף
מים שכבר מוסדרים, בוודאי
בהיקף נרחב של לפחות 42
תקנים (המוקצבים כיום לנ
־
ציבות), היא, לגישתנו, לא רק
עלולה להיות פוגענית אלא
היא אף עלולה להתפרש כב
־
זבוז של כספי הציבור.
הסכנה היא שבפעילו
־
תו של מנגנון נוסף, הצועד
על אותה משבצת בדיוק של
אחד או יותר מגופי הביקורת
שנמנו לעיל, ייפגעו זכויות
מוקנות ואף זכויות חוקתיות
חשובות. כיצד יכול מנג
־
נון ביקורת נוסף לנהל הליך
ביקורת מקביל נגד פרקליט,
בעת שכבר מתנהל נגדו הליך
שימוע פנימי ודיסקרטי שב
־
מסגרתו נתונות לו הגנות
וזכויות חשובות, בלי לפגוע
בטוהר הליך השימוע ובזכויותיו כעובד? האם אפשר
שיתקיים בירור של עניין פלילי על ידי מנגנון ביקו
־
רת נוסף בהתקיים מנגנון חקירה משטרתי שהוסמך
למטרה זו? והאם לא הכרחי כי זכויות והגנות שיש
לנחקרים במסגרת זו יחולו גם במסגרת אחרת?
האם בירור עבירות אתיות אינו פרופסיה מקצועית
שביקש המחוקק להפקיד באופן בלעדי בידי ועדות
האתיקה המוסמכות לכך על פי דין ולא בידי גורם
אחר?
שאלות אלה הן רק מקצת השאלות העולות בע
־
נייננו, ודי בהן להמחיש כי הקמת מנגנון נוסף במ
־
קום שקיים מארג צפוף וסבוך היא אחד הטעמים
המבהירים את הקושי המשפטי והמעשי בפעולתו
של מנגנון זה.
צ
�
- גם ה
החלשת הפרקליט בעבודתו הציבורית
וות המקצועי היה ער לסכנה
שבהקמת מנגנון נוסף של
ביקורת פרטנית והפיכתו
ל"כלי ניגוח" שיביא להחלש
־
תו של הפרקליט, שאינו פועל
עבור עצמו אלא במערכת
היררכית. כך צוין בדו"ח:
"פעילות התביעה מלווה
באופן אינהרנטי בפגיעה
באדם שכנגדו היא מכוונת.
פעמים רבות, אצל אותו אדם
הרואה את עצמו נפגע מפ
־
עילות התביעה קיימת מוטי
־
בציה לעשות ככל יכולתו על
מנת 'לנצח' במאבקו, וזאת
בין היתר, באמצעות ניסיון
להסיט המאבק מעניינו ומ
־
עשיו אל עבר הפרקליט ופ
־
עולתו".
תובנות אלה מקבלות בי
־
טוי יומיומי מאז הוקם מנגנון
הביקורת הפרטני הנוסף, וכך
אנו עדים לאיומים שנשמ
־
עים מהצד שכנגד, לעיתים
אף תוך כדי הדיון המשפטי
עצמו. אלה מובילים אף הם
למסקנתנו כי הקמתו של
מנגנון נוסף אינה רק מיותרת אלא גם מחלישה את
הפרקליט עצמו, הנדרש לבצע את התפקיד שהטילו
עליו שולחיו, ובכך אף מחלישה את שלטון החוק.
ביקורת כזאת אינה ביקורת מחזקת המביאה ללימוד
ולצמיחה, והיא עומדת בסתירה למגמה הרווחת
במקום תהליך הרסני
Brain
Storming
בעולם -
.
Blame Storming
ושלילי של
מסקנה נוספת של הצוות
הייתה כי התחום היחיד שבו
יש צורך אמיתי בשיפור
הביקורת הקיימת הוא
הביקורת על קיומה ועל
יישומה של מדיניות רוחבית
בתביעה. לגישתנו, אי אפשר
להתעלם ממסקנותיו
של הצוות המקצועי
הקמת מנגנון נוסף שיש
בה שינוי מהותי הייתה
צריכה להיות האפשרות
האחרונה, בפרט לנוכח
קביעת הצוות המקצועי
כי "המציאות הישראלית
מוכיחה עד כמה יש
להיזהר מלייצר כלי
ניגוח נגד התובעים"
41
׀
עורך הדין
אפריל 5102