44 / 148
של הנציבות שעליו חתמו בשעתם היועץ
המשפטי לממשלה ושרת המשפטים מת
־
ווה את פעילותה, ולהיסטוריה זו או אחרת
שקדמה לכך אין חשיבות. עד כדי כך היא
לא רואה את עצמה שותפה לסכסוך שבש
־
לב מסוים היא מודה שאפילו חשבה לגשר
בין הצדדים - ארגון הפרקליטים מצד אחד
והנהלת הפרקליטות מצד שני.
קשה שלא לחוש באדרנלין שזורם בה
כשהיא מדברת על האתגרים בהקמת הגוף
החדש. ברור גם מדוע בחרה ללכת לכיוון
הזה מיוזמתה כשהבינה שחוק הקדנציות
ייאלץ אותה לפרוש מתפקידה כנשיאת
בית המשפט המחוזי מרכז וכי אין תפקיד
אחר במערכת השיפוט שמעניין אותה. כל
מי שמכיר אותה ומשוחח איתה לומד מהר
מאוד להבין כי העובדה שהיא "קאובואית",
כפי שהיא מעידה על עצמה בראיון, אינה
ו
�
בעלמא. רק בת 06 על פי הלוח (בעוד של
שה חודשים), ובהחלט ייתכן שהאתגר הבא
מחכה לה מעבר לפינה עם התפנות משרת
היועץ המשפטי לממשלה בשנה הבאה.
"אין רלוונטיות לרקע"
נפתח דווקא בשאלה על רקע תפקידך
הקודם: מה הייתה ההתרשמות הכללית
שלך מהפרקליטות לאורך השנים מכס
המשפט?
ההתרשמות הכללית שלי מעבודת הפר
־
קליטות הייתה טובה מאוד. אמנם עסקתי
בעיקר בתחום האזרחי, אבל גם בתחום זה
יש תיקים רבים שבהם הפרקליטות מופי
־
עה, ולמעט ביקורת נקודתית בתיק זה או
אחר, התרשמתי שמדובר באנשים העושים
את עבודתם נאמנה, אנשים מקצועיים
שמתכוננים לתיקים. במקרים שהייתה
ביקורת נוקבת על פרקליטים כשהייתי
נשיאה, התקיים תמיד דו־שיח פתוח, חיובי
וקונסטרוקטיבי עם פרקליט המחוז במטרה
לפתור את הבעיה.
וכיצד את רואה את הדברים בתפקידך
החדש?
היום זווית הראייה היא אחרת כמובן.
הגוף שבראשו אני עומדת בא לבקר את
הפרקליטות, אבל לא רק אותה. במקור
ביקשו להקים גוף ביקורת על הפרקליטות
ולכן נצרב בזיכרון הקולקטיבי שמדובר
ב"גוף ביקורת על הפרקליטות", אבל לא רק
זה תפקידו.
מה לדעתך הוביל להקמת הנציבות? זו
הייתה סאגה ארוכה.
כידוע, לא הייתי מעורבת בתהליך שהביא
להקמת הגוף הזה. באותה עת כיהנתי כנ
־
שיאת בית המשפט המחוזי, ולא הייתי עסו
־
קה כלל בשיקולים שהביאו להקמתו או בה
־
תנגדויות לו. למען האמת, אפילו לא עקבתי
אחרי התהליך. דומה שכיום, לאחר הקמת
הנציבות, אין כל רלוונטיות לרקע ולתהליך
שקדמו לכך. הדבר היחיד החשוב והרלוונטי
הוא מסמך העקרונות שנחתם על ידי היועץ
המשפטי לממשלה ושרת המשפטים דאז. זה
המסמך המכונן של הנציבות.
אז איך מצאת את עצמך כאן?
בשלב מסוים הוצע לי להקים את הגוף
והוזמנתי לוועדת איתור. בשל חוק הקדנ
־
ציות לנשיאי בתי משפט, הקדנציה שלי כנ
־
שיאה הייתה אמורה להסתיים בכל מקרה
ב־1 ביולי 5102. ההצעה הגיעה כשנה וחצי
קודם לכן. היה לי ברור שבתום הקדנציה
אעזוב את המערכת משום שלא היה בה
שום תפקיד שרציתי.
לא שקלת לחזור להיות שופטת מן המ
־
ניין?
זה לא נראה סביר בעיניי, בעיקר מבחינת
הנשיא שהחליף אותי. את עבודת השיפוט
אמנם אהבתי מאוד, והייתי יכולה להמשיך
לעשות אותה, אבל יש משהו לא הוגן בכך
שלצד נשיא חדש יושב נשיא לשעבר כמו
ממשלה גולה, ואנשים עולים לרגל אליו
ומתייעצים איתו. אני חושבת שזה לא נכון.
ביום שעזבתי את בית המשפט השתדל
־
תי לצאת ממנו ולא לשמש צל או עננה על
הנשיא. נתתי את העזרה ככל שהתבקשתי,
אבל לא מעבר לכך.
"לפי מסמך העקרונות, היועץ
המשפטי לממשלה בתפקידו
כראש התביעה הכללית לא
נתון לביקורת על החלטותיו
ואני מקבלת את זה. אם בחוק
יוגדר שאצטרך לבדוק גם את
התנהלות היועץ המשפטי
לממשלה, כך אעשה"
"המאבק הוא לא בנציבות
אלא בהנהלה. לא אני יצרתי
את הנציבות, לא אני המצאתי
אותה, ולא הייתי מעורבת
בהקמתה בהיבט הרעיוני.
לכן כל טענה שיש על עצם
ההקמה של הנציבות לא
צריכה להיות מופנית אליי"
אפריל 5102
עורך הדין
׀
44
הראיון
עם הילה גרסטל, נציבת הביקורת על מערך התביעה ועל מייצגי המדינה בערכאות
" לא הגעתי לתפקיד הזה...."