49 / 148
להצביע רק על כמה מתפיסות היסוד שלו.
א. מהותן של זכויות חוקתיות
נקודת המוצא היא שני פסקי הדין של הנשיא גרו
־
ניס בעתירות לביטול החוק שבו נקבע פטור משי
־
רות בצה"ל לתלמידי ישיבות, עניין התנועה לאיכות
השלטון (6002) ועניין רסלר (2102). כידוע, עתירות
אלה עוררו סוגיות סבוכות לא רק מבחינה חברתית־
לאומית אלא גם מבחינה משפטית. ההסדר הנדון היה
הסדר מפלה, אולם לא ברור שמדובר בפגיעה בזכות
החוקתית לשוויון. לפי הגדרה מקובלת, הזכות החוק
־
תית לשוויון אוסרת להתייחס אל בני קבוצה מסוימת
בחברה באופן שעלול לבטא מסר פוגעני כלפיהם.
הסדר פוגע בזכות לשוויון אם משתמעת ממנו עמדה
שבני קבוצה מסוימת נחותים מבחינה מוסרית ואם
ההסדר עלול להחריף דעות קדומות עוינות כלפי אנ
־
שים בחברה. בהקשר של החוק הנדון, הקבוצה המו
־
פלה - זו שעליה חלה החובה לשרת בצה"ל - היא
קבוצת הרוב, וספק רב אם בהסדר הנדון מתקיימים
התנאים שהוזכרו. עמדת הרוב בשני פסקי הדין הללו
הייתה שאין רלוונטיות לעובדה שהקבוצה המופלה
מכוח החוק היא קבוצת הרוב. די בכך שהחוק הנדון
מחייב אחדים להקדיש את מיטב שנותיהם להגנת
המולדת ואף לסכן לשם כך את חייהם, ופוטר אחרים
מחובה זו ללא הצדקה מספקת, כדי לקבוע שמדובר
בפגיעה אסורה בזכות החוקתית לשוויון. בשני פסקי
הדין הללו נקט השופט גרוניס גישה שונה, שביטאה
את תפיסתו העקרונית בדבר זכויות אדם ובדבר תפ
־
קידה של הביקורת השיפוטית. לשיטתו, יש להימנע
במקרים כמו זה הנדון,
מהחלת ביקורת שיפוטית
שבהם החוק הוא פרי של פשרה חברתית. הפשרה
נעשתה בין קבוצת הרוב, שאלה הנמנים עמה משר
־
תים בצבא, לבין קבוצת המיעוט, שחבריה אינם מת
־
גייסים לצבא ההגנה לישראל... יש ליתן לכך משקל
צילום: פלאש 09
לפי גישת גרוניס, תכלית ההגנה על זכויות חוקתיות היא בעיקרה לתקן כשלים בהליך הפוליטי. מליאת הכנסת
49
׀
עורך הדין
ינואר 5102