52 / 148
כהונת גרוניס
מורשתו בתחום המשפט החוקתי
אינה פוגעת עדיין, לפחות לא בהכרח ולא באופן
ישיר, בחירותו של הפרט, והשאלה היא אם חרף כך
שהפגיעה אינה ודאית עדיין יש להכיר בה כפגיעה
בזכויות אדם. עד לאחרונה מקובלת הייתה בהקשר
זה גישה מרחיבה. הוכרה פגיעה בזכות בכל מקרה
שבו יש אפשרות סבירה לכך שעקב ההסמכה לפעול
ייפגעו אינטרסים מוגנים. אולם, בשנים האחרונות
מסתמן שינוי, מכוח ההחלה של הדוקטרינה בדבר
"בשלות", שעיקרה קביעת העיתוי המתאים לביקו
־
רת השיפוטית. לפי גישה זו, שהנשיא גרוניס נמנה
עם מוביליה, יש להימנע מהחלת ביקורת שיפוטית
בטרם התברר מהו האופן שבו מוחלת הסמכות שנ
־
קבעה בחוק, כדי למנוע דיון שהוא תיאורטי בעיק
־
רו או דיון שאינו מבוסס על
תשתית עובדתית נאותה.
אף שלהלכה מדובר רק
בקביעת העיתוי המתאים
להכרעה השיפוטית, בפועל
זהו גם עניין של תוכן ההכ
־
רעה. זוהי בחירה בין תפי
־
סה שבה בית המשפט מכיר
בחופש פעולה נרחב של
הרשויות הפוליטיות ומס
־
תפק בבחינה לאחר מעשה
אם אופן הפעולה שנבחר
מתיישב עם החובה לכבד
זכויות, ובין עמדה שלפיה
אמור בית המשפט להיות
שותף פעיל בהתוויה של
דרכי הפעולה המותרות. זוהי
בחירה בין גישה המסתפקת בבחינה של דרך הפעו
־
לה בפועל של רשויות השלטון, ולפיכך מזהה פגיעה
בזכות חוקתית רק בהתבסס על מעשה של רשות
מינהלית אשר שולל באופן ישיר את חופש הפעולה
של הפרט, ובין גישה המכירה גם בהשפעה החינוכית
של המשפט ובהשלכות העקיפות של קביעה בחוק
שרשות מינהלית רשאית להגביל חירויות מסוימות
על עיצוב תפיסות הציבור. אופן היישום של דרישת
הבשלות בפסיקה בשנים האחרונות מבטא תפיסה
מצמצמת של תפקיד הביקורת השיפוטית.
ספק אם הגישה החדשה היא מוצדקת. במקרים
רבים עצם הענקת סמכות בחוק לפגוע בזכויות אדם
פוגע בזכויות. אין מדובר רק בחשש מפני "השפעה
מצננת" של ההסמכה שנקבעה בחוק, כלומר החשש
שאנשים יימנעו מלממש את חירויותיהם מחשש
שהדבר אסור על פי החוק, באופן שייתר את הצורך
להפעיל את הסמכות שבחוק וימנע ביקורת שיפו
־
טית על תקפותה של הפעלת הסמכות. החשש העי
־
קרי הוא שהיתר לפגוע באנשים בגין מימוש חירויות
מסוימות מבטא הפרה של החובה לכבד זכויות אדם.
למשל, היתר בחוק לפגוע באנשים מסוימים מחמת
השתייכותם לקבוצה חברתית מובהקת (או להע
־
דיף בני קבוצה כאמור) הוא פגיעה בזכויותיהם אף
אם הסמכות הנדונה אינה מופעלת, משום שההיתר
עצמו מבטא את עמדת המחוקק כי אפשר להצדיק
התייחסות אל בני הקבוצה
כאל מי שאינם שווים לאח
־
רים. כך גם ההכרה, הנובעת
מחוק ועדות הקבלה, שא
־
פשר לשמר "מרקם חבר
־
תי־תרבותי" מסוים ביישוב
באופן המבטא תפיסה עק
־
רונית המתירה הפרדה בין
קהילות בישראל. באופן
דומה, הקביעה שאפשר לש
־
לול תקצוב מגוף שמאפשר
ביטויים מסוימים (כפי שנ
־
קבע בסעיף 3ב לחוק יסודות
התקציב) מבטאת עוינות
של המחוקק כלפי ביטויים
מסוימים, וצריכה להיחשב
היא עצמה לפגיעה בחופש
הביטוי, חרף אי הוודאות אם ובאילו נסיבות תופעל
הסמכות הקבועה בחוק. יתר על כן, במקרים רבים
הכרחית הנחיה שיפוטית מראש אשר להיקף המותר
של הפעלת סמכות מסוימת. הפגיעה בזכויות עלולה
להיות בלתי הפיכה. לבסוף, אופן היישום של דוקט
־
רינת הבשלות עלול להשפיע גם על הכנסת. ההימ
־
נעות מקביעה שיפוטית שבעצם הענקת הסמכות
יש משום פגיעה בזכות חוקתית, הטעונה כשלעצ
־
מה הצדקה, עלולה להוביל גם את הכנסת למסקנה
שהיא יוצאת ידי חובתה לכבד זכויות אדם בקבי
־
עה של הסדרים המותירים בידי הרשות המינהלית
שיקול דעת רחב אם וכיצד לפגוע בזכויות אדם.
הדרישה לזכות עמידה
ודוקטרינת אי־השפיטות,
שנזנחו באופן כמעט מוחלט
לפני כ־03 שנה, חוזרות
כעת לקדמת הבמה בלא
שהדבר מוצהר במפורש,
מכוח יישומה של הדרישה
החדשה ל"בשלות". הנשיא
גרוניס תרם תרומה מכרעת
לפיתוחה ולביסוסה
של דוקטרינה זו
פרישת הנשיא
ינואר 5102
עורך הדין
׀
52