58 / 148
כהונת גרוניס
דיוקן של נשיא מורכב
פרישת הנשיא
אפשר לייחס את המוטיבציות שהניעו את גרוניס,
כבר בשלבים הראשונים של כהונתו כנשיא העשירי
של בית המשפט העליון, לרצון לשגר מסר ציבורי כה
ברור. ואפשר גם להיזכר שגרוניס, פורמליסט ושמרן
משפטי ברוחו של פרידמן האקדמאי - לא פרידמן
המיניסטר - פשוט ביקש לפרוע את השטרות שע
־
ליהם חתם בנאום ההשבעה, לרבות הצורך לשמר
את מסורת כיבוד פסקי הדין של העליון. גישה זו
הופגנה גם באוגוסט 3102, בפסק דין שבו ביטל בית
המשפט העליון את "הלכת שמש" הוותיקה, שנק
־
בעה ב־9591 ועסקה בחלוקת הסמכויות הענייניות
בין בתי משפט השלום למחוזיים (רע"א 21/9473).
לאורך השנים הביעו שופטים בכל הערכאות בי
־
קורת קשה על ההלכה, טענו שהיא ארכאית ואינה
עומדת במבחן הזמן. חלקם הרחיקו לכת אף יותר
ופעלו במפורש או במשתמע בניגוד לה. על כך בדיוק
יצא קצפו של גרוניס. "ההתעלמות המופגנת מהלכת
שמש, ובעיקר פסיקה בניגוד
בוטה לה, חייבו להוות עבו
־
רנו, כשופטים, תמרור אזהרה
מפני הסכנות הרבות הטמו
־
נות בסטייה של ערכאות אח
־
רות מתקדים מחייב של בית
המשפט העליון", הוא כתב.
"אם נשלים עם מצב שבו ער
־
כאות נמוכות מחליטות, ביום
בהיר, לבטל הלכה של הער
־
כאה העליונה, תהפוך מערכת
המשפט שלנו ל'מערכת שופ
־
טים', שבה כל שופט עושה כרצונו בלא לראות עצמו
מחויב לפעול על פי תקדימים מחייבים".
תפיסה יוצאת דופן
שלוש שנים אחרי חקיקת "חוק גרוניס" והשבע
־
תו לנשיא בית המשפט העליון, מגיעה כעת לסיומה
כהונתו של אחד מנשיאי העליון המורכבים והמע
־
ניינים ביותר. בניגוד לנשיאים קודמים כגון שמגר
וברק, גרוניס בפירוש לא היה "עוד מאותו דבר".
במובן זה, אף שמדובר בנשיאות קצרה יחסית - זו
של מרים נאור, שתחל בקרוב, תהיה אף קצרה ממנה
- קשה לאבחן במובהק את ההשפעה שתיוותר לת
־
קופתו על המרקם הגנטי של ערכאת השיפוט הבכי
־
רה. נכון, מדובר בשופט שמרן, חובב יציבות, ודאות
שיפוטית ופרוצדורה קפדנית. מצד שני לא מדובר
במקביל הישראלי לשמרנות קיצונית, כמו אנטונין
סקאלייה בבית המשפט העליון האמריקאי.
המדד שהתקבע בשיח המשפטי הישראלי לב
־
חינת "מידת האקטיביזם" סופר את פסקי הדין
שבהם הורה העליון על בטלות חקיקה ראשית של
הכנסת. במדד זה חתום גרוניס על כמה וכמה פסקי
דין, אם כי תמיד כשהצטרף לפסילת חקיקה עשה
זאת כמי שכפאו שד. ועוד יותר מכך, עמדותיו של
גרוניס בעניינים חוקתיים נגזרות מתפיסה יוצאת
דופן בין שופטי העליון, הבוחנת את עמדות הרוב
והמיעוט הפוליטי בסוגיה הנדונה. על פי גישה זו, על
בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לקיים ביקו
־
רת שיפוטית על חוקתיות חוק רק במקרים שהחוק
המדובר הוא שימוש של הרוב הפוליטי בכוחו כדי
לפגוע במיעוט. במקרה ההפוך שבו המיעוט הוא
הזוכה לפריווילגיה הפוגעת
בעקרון השוויון, גרוניס קובע
כי על בית המשפט להותיר
את מלאכת התיקון לכוחות
הפוליטיים עצמם.
כך פסק למשל גרוניס
בשניים מפסקי הדין שעס
־
קו לאורך השנים בגיוסם של
תלמידי ישיבות שתורתם
אומנותם - זה שדחה ב־6002
את העתירה לביטולו של "חוק
טל" (בג"ץ 20/7246), וזה
שקיבל את העתירה לביטולו ב־2102 (בג"ץ 70/8926).
"ביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית מן הטעם של
פגיעה בשוויון", כתב גרוניס, "תהא מוצדקת כאשר
החוק פוגע במנגנונים הדמוקרטיים, כאשר הוא פוגע
ביחידים ככאלה או שפגיעתו היא בקבוצות מיעוט.
במקרה דנא הסכימה קבוצת הרוב, כחלק מפשרה
חברתית, ליתן זכות יתר לקבוצת המיעוט".
בפסק הדין שביטל סעיפים בפקודת מס הכנסה
שהעניקו הטבות מס ליישובים יהודיים ללא קרי
־
טריונים שוויוניים (בג"ץ 20/0038) הצטרף גרוניס
להחלטה לבטל את החוק, וציין במורת רוח כי "בית
המשפט נאלץ להתערב בחקיקה ראשית, שעה שהן
הרשות המחוקקת והן הרשות המבצעת מכירות בפ
־
נכון שמדובר בשופט שמרן,
חובב יציבות, ודאות שיפוטית
ופרוצדורה קפדנית. מצד
שני לא מדובר במקביל
הישראלי לשמרנות קיצונית,
כמו אנטונין סקאלייה בבית
המשפט העליון האמריקאי
ינואר 5102
עורך הדין
׀
58