59 / 148
גמים שבחוק. עם זאת, אותן רשויות אינן מביאות
בעצמן לתיקון הפגמים שבחקיקה אלא מפנות את
התפוח הלוהט למגרשה של הרשות השופטת. אילו
תיקנו הרשויות האחרות את הטעון תיקון, לא היה
בית משפט זה מתערב בחקיקה של הכנסת".
בתחום הדיאלוג החוקתי בין הרשויות חשוב לציין
עמדה מקורית שפיתח גרוניס, כי לא כל כרסום בז
־
כות אדם הנעשה בתיקון חקיקה מוריד בהכרח את
הזכות מתחת לרמה המובטחת בחוקי היסוד ומצריך
התערבות שיפוטית. למשל, ביטול הזכות האוטומ
־
טית לערר שני על מעצר פגע מן הסתם בזכות לחי
־
רות, אך לא בהכרח הורידה מתחת לרמה המובטחת
בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (בג"ץ 11/2442).
עמדה דומה נקט גרוניס בפרשת התיקון לחוק הקו
־
בע את מנגנון הצמדת גובה התשלום לגמלאי צה"ל
(בג"ץ 21/8995), שם כתב כי "לא כל שינוי לרעה
במצב החוקי הוא בהכרח חציית הרף החוקתי ופגי
־
עה בזכות חוקתית של העותרים".
למרות גילויים אלה של גישה שיפוטית שמרנית,
הנשיא הפורש שינס את מותניו ונאבק ביוזמת הח
־
קיקה שעלתה בחודשים האחרונים לחוקק "פסקת
התגברות" בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שתא
־
פשר לכנסת ברוב של 16 ח"כים להתגבר על פסיקות
מבטלות חקיקה של העליון. בטקס השבעת שופטים
בבית הנשיא בנובמבר 4102 אמר גרוניס כי הוא
"מוצא קושי רב בהצעה זו. הוראה המאפשרת לכ
־
נסת לקבוע כי חוק מסוים יהיה תקף על אף פסיקת
בית המשפט, עלולה להוביל לכך שבית המשפט לא
יוכל להגשים את תפקידו ולשמש מחסום אחרון
מפני עריצות הרוב. יש להיזהר מקביעתה של פסקת
התגברות בהיעדר הסדרה כוללת של פעילות הכנסת
כרשות מחוקקת וכאסיפה מכוננת".
סלידה מעילת הסבירות
עמדתו של גרוניס ביחס לפסילת חוקים משתל
־
בת היטב עם גישתו ביחס לעילת הסבירות במש
־
פט המינהלי - עילה שממנה הוא סולד סלידה עזה.
לאחר הרשעתו של שר המשפטים לשעבר חיים רמון
בביצוע מעשה מגונה, ולאחר שלא נקבע שיש קלון
במעשהו, מונה רמון מחדש לממשלת אולמרט -
לכהונת המשנה לראש הממשלה. העתירה נגד מינויו
לתפקיד נדחתה ברוב דעות (בג"ץ 70/3585), וגרוניס
ניצל את הבמה כדי לכרסם בהיקפה של עילת הס
־
בירות, שהתרחבה לדידו בימיו של אהרן ברק יתר
על המידה. גם כאן גרוניס ראה לנכון להותיר את
השאלות שבמחלוקת להסדרה פוליטית באמצעות
הכנסת והממשלה.
"העילה של חוסר סבירות אינה חדשה במשפט
־
נו", כתב גרוניס. "עם זאת, בעשורים האחרונים היא
עברה שינוי והתפתחה לממדים קרובים לאלה של
'נורמת על'. תוך כדי התפתחות זו היא בלעה לתו
־
כה, כאדם שאינו יודע שובע, עילות פרטיקולריות
שהוכרו בעבר. חסרונה הגדול של עילה זו בהיקפה
דהיום נמצא ברמת ההפשטה הגבוהה שלה, המעצי
־
מה את שיקול הדעת השיפוטי וממילא מגדילה את
אי הוודאות המשפטית. נראה, כי לעתים כאשר בית
המשפט מתערב בהחלטה בשל חוסר סבירות, הוא
מעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הר
־
נאמן למקור
להכיר במגבלות הכוח
נוכח הוראותיו של החוק החרות
ולאור סמיכות הבחירות, אין בית
המשפט רשאי, לשיטתי, להתערב. בנסיבות
העניין, על בית המשפט להסיג דברו בפני
הכרעת הבוחר כפי שתובא בגדרן של
הבחירות הקרובות. אף אם הבחירה אינה
מוצאת חן בעינינו, עלינו לכבדה, כל עוד
החוק לא תוקן... בהחלט מקובל עליי שעל
בית המשפט לשאוף לכך שהדין הרצוי יהיה
הדין המצוי. עם זאת, על בית המשפט להיות
מודע למגבלות כוחו. להשקפתי, במקרה
הנוכחי עליו להתחשב בהסדר החוקי הקיים
ובכך שציבור הבוחרים עומד לומר את דברו
בימים הקרובים. בשל כל אלה אין מנוס,
לדעתי, מכך שבענייננו, הדין הרצוי אינו
המשפט המצוי".
בג"ץ 31/1294 אומ"ץ
נ' ראש עיריית רמת השרון יצחק רוכברגר
אשר גרוניס
עמדתו של גרוניס
ביחס לפסילת חוקים
משתלבת היטב עם
גישתו ביחס לעילת
הסבירות במשפט
המינהלי - עילה
שממנה הוא סולד
סלידה עזה. בעתירה
בעניין רמון ניצל
גרוניס את הבמה
כדי לכרסם בהיקפה
של עילת הסבירות,
שהתרחבה לדידו
בימיו של אהרן ברק
יתר על המידה
59
׀
עורך הדין
ינואר 5102