57 / 148
גרוניס הוסיף: "כל מי שהדמוקרטיה הישראלית
יקרה לו חייב להגן על הרשות השופטת".
זמן קצר לאחר מכן נקרתה בפני גרוניס ההזדמנות
לשדר מסר כפול - הן בדבר אי־תלותו במי שסייעו
למינויו והן בדבר חובת הממשלה לציית לפסקי דין
של העליון. זה קרה במסגרת הליך שבו ביקשה המ
־
דינה, בהנחיית הדרג הפו
־
ליטי, לפתוח מחדש פסק
דין חלוט של בג"ץ שהורה
לה לפנות חמישה מבני קבע
ב"גבעת האולפנה", סמוך
להתנחלות בית־אל (בג"ץ
ש
�
80/0609). בפסק הדין נר
מה התחייבות המדינה לממש
את צווי ההריסה עד למו
־
עד מסוים, והמדינה ביקשה
לבטל את ההתחייבות נוכח
רצונה לבחון מחדש את מדיניות ההריסה של מבנים
לא חוקיים.
הרכב בג"ץ בראשות גרוניס רשף אש וגופרית על
התנהלות המדינה בהחלטתו לדחות את בקשתה.
"דווקא בהליכים בפני בג"ץ", כתב, "יש חשיבות
מיוחדת לקיום ההתחייבות של המדינה ולשמירה על
עקרון סופיות הדיון. קבלת
עמדת המדינה, לפיה הרצון
לבחון מחדש את המדיניות
מהווה עילה לפתיחת הליך
שהסתיים, עשויה להוביל
לתוצאות קשות. מדיניות,
מטבע הדברים, אינה עניין
סטטי. האם בכל פעם שתי
־
בחן מחדש מדיניות כלשהי
תבקש המדינה לפתוח הלי
־
כים שהסתיימו בפסק דין?!".
צילום: פלאש 09
הטיל את כובד משקלו בנושאים הקרובים לליבו. גרוניס ושרת המשפטים לשעבר לבני בישיבת הוועדה לבחירת שופטים
גרוניס סירב לקבל את התיוג
שכפו עליו אנשי המערכת
הפוליטית, ובהזדמנות
הראשונה הוכיח שאינו
מונח בכיסו של איש ואינו
השמרן הקיצוני שראו בו
חלק מהפוליטיקאים
57
׀
עורך הדין
ינואר 5102