16 / 68
הדתי עין צורים. "שם הייתה יותר פתיחות
לקבל אותי, אבל גם שם לא מצאתי מענה",
הוא משחזר. בסוף השירות הצבאי חזר הביתה
לאור יהודה ולמד לתואר ראשון, שני ושלישי
בתנ"ך באוניברסיטת בר אילן. הוא נמנה עם
מובילי פעילות לגיבוש הזהות המזרחית של
סניף בני עקיבא באור יהודה, ונזכר איך פעם
שלחה התנועה לכל הסניפים כמתנה את ברכת
המזון בגרסתה האשכנזית." לנו בסניף לא היה
אף לא חניך אחד אשכנזי, אז שלחתי להם את
הברכונים בחזרה והוספתי מכתב בו הסבתי
את תשומת לבם של ראשי התנועה שאנחנו
לא צריכים שילמדו אותנו להגיד את ברכת
המזון שלהם כי יש לנו ברכת מזון משלנו".
במהלך התואר השלישי נשא אישה ועבר
לגור במעלה גלבוע, למד הוראה והחל ללמד
בישיבת מעלה גלבוע תנ"ך וכמובן את תרבות
המזרח. עד היום הוא מלמד שם את תורת בן
איש חי, את תורתם של חכמי המזרח, התרבות
הספרדית ופיוטיה. הוא רואה עצמו מתורגמן
של טקסטים ספרדיים לצעירים ולצעירות.
ליקוט סיפורים
ד"ר כהן מספר שהחל ללקט סיפורים של
חכמי המזרח גם בשביל עצמו וגם בשביל
תלמידיו. "אני מאמין בכוחו של סיפור ככלי
חינוכי ולימודי. בכל פעם שראיתי סיפור
בספר, באינטרנט, בדרשות, בעלוני פרשת
השבוע תייקתי אותו. אספתי סיפורים מרבנים
בבתי כנסת, מאנשים מבוגרים שרצו לספר
על מה שהיה שם. אחרי הרבה שנים של
איסוף גיליתי שיש לי אוצר ביד. הרגשתי שיש
בסיפורים מסרים רלוונטיים לא רק לדתיים
אלא לכל התרבות שמסביבנו".
תוך כדי כתיבת הספר שנכתב לפי ארצות
המוצא, הוא יצא למסע היכרות עם כל
עדה. "הסיפורים משקפים את התרבות בה
הם נכתבו. יש שוני גדול בין העדות ויש גם
קווים דומים. למשל, עולה בבירור שהרבנים
המזרחיים מגיבים למציאות, וכשהמציאות
מעמידה קושי בפני ההלכה, הם מחפשים את
הדרך לפשר ובעצם לחבר ביניהן".
הוא מביא כדוגמה את התמודדותו של רבי
יוסף גאנסיא מאלג'יריה עם תופעת החילון,
שהייתה נפוצה בקהילה מפני שהיהודים עבדו
עם הממשל הצרפתי והושפעו ממנו. כאשר
רבי יוסף גאנסיא ראה שפחות ופחות אנשים
באים לבית כנסת בשבת, בירר מדוע קורה
הדבר, והתחוור לו שהם נאלצים לעבוד בשבת.
הוא הבין שלא יהיה ניתן לשנות את המציאות,
ועל כן הציע שיבואו להתפלל בשבת בחמש
בבוקר לפני שהם הולכים לעבודה. "אף שהרב
התנגד בכל מאודו לחילול שבת, הרי שהצעתו
משקפת את הרצון לשמור על קשר בתוך
הקהילה, גם אם חלק מבניה נאלצים לעבוד
בשבת. העולם הספרדי מכוון יותר לשמור על
קהילה. מותר לומר ליהודי חילוני 'אתה טועה',
אבל לא לגרום לחרם ולניכור".
נשים חכמות במזרח
ד"ר כהן טוען שבעולם היהודי המזרחי יש
"עושר רב, צבעים, פיוטים ומוזיקה, עושר
תרבותי יהודי שכדאי להכירו". בספרו הוא
שילב סיפורים של נשים תלמידות חכמים מן
המזרח. "אני לא רוצה לעשות אידיאליזציה,
החיים היו קשים ובמרכז תשומת הלב היו
הגברים. בכל העולם הדתי היהודי החינוך
לבנים היה יותר משמעותי מהחינוך לבנות.
עם זאת במזרח היו גם דברים אחרים. כשראו
שיש לאישה יכולות וכישרון, פרגנו לה. לא
באו ואמרו 'מי את? ואיך את מעזה?'".
ד"ר כהן מביא דוגמאות לנשים יוצאות דופן.
למשל הרבנית אסנת ברזאני, המכונה התנאית,
וכתבה פירוש
17-
שחייתה בסוף המאה ה
שאבד לספר משלי. "קשה להאמין אבל היא
הייתה ראש ישיבה". דוגמה נוספת היא פרחה
ששון, תלמידת חכמים ועשירה מופלגת,
ותחילת
19-
שחייתה בהודו בסוף המאה ה
, אשר התכתבה עם חכמי זמנה
20-
המאה ה
ונבחרה ליושבת ראש האסיפה השנתית של
בית מדרש אורתודוכסי בלונדון. "בן איש חי
כתב לה חידות שפתרונן היה אחד משמות בני
משפחתה, דברים שלא יעלו היום על הדעת
בחברה החרדית".
הוא מצטט סיפור שסיפר הרב יוסף משאש
באחת מדרשותיו, על נערה כישרונית שלא
רצתה להתחתן משום שביקשה להקדיש
עצמה ללימוד תורה. אביה הביא אותה לרב
על מנת שישכנעה להתחתן, אבל היא פתחה
בוויכוח עם הרב וניצחה אותו. לבסוף אמר
הרב לאביה שיניח לה ללמוד, ושבזכות
הצדיקות שלה כל העיר תינצל. "היו במזרח
מודלים נשיים ראויים. הייתי רוצה שכל בת
ספרו של ד"ר חזי יחד עם ספרים
ששימשו כמקור לעבודתו
"התפילות, הניגונים,
וההלכות שנלמדו
בישיבה לא היו
רלוונטיים עבורי,
כי אצלנו בבית עשו
את הדברים אחרת.
בישיבה לא הכירו
את חכמי המזרח
ובמיוחד את חכם
יוסף חיים, שהיה
דמות מובילה ביהדות
עירק והפך לדמות
מרכזית אצל כל
הספרדים, ומשתווה
בחשיבותו לרב קוק
ליהדות אשכנז.
גדלתי עליו. הכרתי
סיפורים אודותיו,
למדתי דרשות שלו
והייתה לי תמונה שלו
בחדר. דמות מחוננת
שבישיבה לא שמעו
עליה לתדהמתי "
אייר תשע"ז
16