15 / 68
קוק ליהדות אשכנז. אני גדלתי עליו. הכרתי
סיפורים אודותיו, למדתי דרשות שלו והייתה
לי תמונה שלו בחדר. דמות מחוננת שבישיבה
לא שמעו עליה לתדהמתי".
ד"ר כהן מספר שהפער בינו לבין התלמידים
האשכנזים היה גדול והוא חש כי אין מי שיודע
שהוא בא מתרבות עשירה
ועמוקה. ברגעי מצוקה עודד
את עצמו בעזרת זיכרון מבית
אביו: "תמיד אמרתי לעצמי
שאני בא ממסורת גדולה
מאוד שהם לא מבינים אותה.
לפעמים רציתי להיות כמותם,
אבל לא הייתי מוכן למחוק
את הזהות שלי. עם זאת, הוא
אינו מצטער על הלימודים
בישיבה. "היום אני שמח על
המפגש הזה. הכרתי עולמות
מקסימים ושונים ואני יודע
להכיר תודה. הזהות שלי
התעצמה. אני יודע מי אני,
מאיפה באתי ומה העוצמה
של התרבות שלי".
כדוגמה להכרת ערך עצמי
הוא מביא את יחסו לשפה
הערבית. "אני יודע ערבית
אבל עד שעברתי לפנימייה,
כשההורים שלי היו מדברים
אליי בערבית, עניתי להם
בעברית. מאז התחלתי
לדבר איתם בטלפון הציבורי
בערבית כי רציתי לבטא את
הייחודיות שלי, שהחברים
ישמעו אותי מדבר עם ההורים שלי בשפה
שהם לא מבינים".
שיבה הביתה
מהישיבה עבר חזי כהן לגרעין נח"ל בקיבוץ
ד"ר חזי כהן
חזי כהן בילדותו עם הוריו
"אבי, אבּוּ יהודה,
הרבה להשתמש
בסיפורים ושזר אותם
בדברי הלכה ומוסר.
גדלתי בצלו, אבל הוא
לא כיווץ אותי, להפך
הוא חיזק והעצים
אותי. הוא היה מורה
בחסד עליון ומנהיג
הקהילה. מחלק
ירושות, עושה שלום
בית, מפייס בין ניצים
בבית כנסת ומלמד
בעזרת סיפורים. הוא
נטע בי את ההבנה
שסיפורים הם כוח,
ושלפעמים אפשר
לבטא דרכם דברים
שאי אפשר לומר בדרך
אחרת"
אייר תשע"ז
15