14 / 68
ד
באור
1969
"ר חזי כהן נולד בשנת
יהודה למשפחה יוצאת עירק שהגיעה
לארץ במבצע "עזרא ונחמיה" ושוכנה
במעברת אור יהודה. הוא נולד לאחר
שהמשפחה פונתה מהמעברה, אבל לדבריו
חוויית המעברה ליוותה אותו. "הסיפורים על
המעברה היו מאוד חזקים ואני ינקתי אותם.
אלה היו השורשים שעליהם גדלתי", הוא נזכר,
"המעברה הייתה מקום מפרק ומחזק גם יחד.
מצד אחד היא הייתה מקום של קשיים ומצוקות
כלכליות, של תחושה של נפילה מעושר ורווחה
בעירק לאוהלים ופחונים בארץ. מצד שני, אבי
היה אומר, שמי שיצא מהמעברה יכול להסתדר
עם כל דבר בחיים".
"לסיפור כוח משלו"
אביו של ד"ר כהן, אבּוּ יהודה, היה רב קהילה
והרבה להשתמש בסיפורים ושזר אותם בדברי
הלכה ומוסר. "מעשיותיו היו כלי העבודה שלו"
מסביר חזי כהן. "אני גדלתי בצלו, אבל הוא לא
כיווץ אותי, להפך הוא חיזק והעצים אותי. הוא
היה מורה בחסד עליון ומנהיג הקהילה. מחלק
ירושות, עושה שלום בית, מפייס בין ניצים
בבית כנסת ומלמד בעזרת סיפורים. הוא נטע
בי את ההבנה שסיפורים הם כוח, ושלפעמים
אפשר לבטא דרכם דברים שאי אפשר לומר
בדרך אחרת".
כדוגמה לשימוש מחוכם בסיפור מביא
כהן מקרה שאירע בבית הכנסת של אביו.
באמצע התפילה פרצה שם מריבה קשה בין
המתפללים. הטונים בבית הכנסת עלו ואז
אביו עלה על הבמה וסיפר לקהל במשך עשר
דקות את הסיפור הידוע על האב, הבן והחמור
שהולכים בדרך ובגלל הערות של עוברי אורח
מחליפים ביניהם; פעם האב רוכב על החמור
ופעם הבן, כשבכל פעם הם זוכים לביקורת
מפי עוברי אורח. בסופו של דבר כד לצאת
ידי חובת כולם, הרכיבו האב והבן את החמור
על כתפיהם. "הוא סיפר את הסיפור בדרך
מצחיקה והקהל צחק יחד אתו ונרגע. בסוף
הסיפור הוא חיווה את דעתו בסוגיה שגרמה
למריבה, והקהל שהיה נינוח ומחויך, קיבל את
דעתו והמשיך בתפילה. מהמקרה הזה אפשר
לראות שכוחו של הסיפור הוא לא רק בעלילה
אלא בדרך שבה הוא מסופר ובעיתוי שלו".
מפגש עם תרבות אחרת
ד"ר כהן נזכר בעצב בחוויותיו כתלמיד מזרחי
בפנימייה ישיבתית יוקרתית שרוב תלמידיה
היו אשכנזים. "עד כיתה ו' למדתי בבית הספר
היסודי הממלכתי דתי סעדיה גאון באור יהודה.
בכיתה ז' עברתי לישיבה והפכתי מתלמיד
מצטיין לתלמיד חלש. פתאום מצאתי את
עצמי בין האחרונים בכיתה. הפער היה דרמטי
מבחינה תרבותית ודתית. למדתי הלכות שלא
היו מקובלות אצלנו. התפילות, הניגונים,
וההלכות שנלמדו בישיבה לא היו רלוונטיים
עבורי כי אצלנו בבית עשו את הדברים אחרת.
"בישיבה באותה תקופה לא הכירו את חכמי
המזרח, ובמיוחד את חכם יוסף חיים מבגדאד,
המכונה "בן איש חי" על שם ספר דרשות
שכתב לפרשיות השבוע. הוא היה דמות
מובילה ביהדות עירק והפך לדמות מרכזית
אצל כל הספרדים, המשתווה בחשיבותה לרב
ד"ר חזי כהן, מורה לתנ"ך, עוסק כבר עשרים שנה
בליקוט סיפורי חכמים מקהילות המזרח והספרדים,
ביניהם גם סיפורים על נשים תלמידות חכמים. ספרו
חכמים,
70-
"חוכמה מקדם" מביא את סיפוריהם של כ
ממרוקו במערב ועד לעירק במזרח
צילם: רפי קוץ
|
כתבה: אפרת אור
צילומי משפחה באדיבות חזי כהן
ספרו של ד"ר חזי כהן
שנכתב לפי ארצות מוצא
אייר תשע"ז
14