/ ידידיה שטרן
חוקתי
ח
ידת הזהות ממשיכה להעסיק את שוק הרעיונות בישראל.
מעת לעת מבקש מי מבעלי המחלוקת לקדם את עמדתו בא
־
מצעות הכרעה שיפוטית שתאמץ את העדפותיו. פרטי הדת והלאום
במרשם האוכלוסין הם אחת הזירות שבהן מתנהל המאבק רב הש
־
נים בעניינים "של עם ולאום, של דת ומדינה, של גיור כהלכה ושלא־
כהלכה, של מיהו יהודי ומיהו שאינו יהודי" (פרשת גולדמן). ובכן,
השרשרת נמשכת; בשנת 3102 התבקש בית המשפט לשוב ולהכריע
- לאחר שהעניין כבר נידון לפני למעלה מארבעה עשורים (בעניין
טמרין) לפני הנשיא אגרנט - בשאלה אם ישראליות היא רק קטגו
־
ריה אזרחית או גם קטגוריה לאומית.
העותרים - ובהם עוזי אורנן, אורי אבנרי,
שולמית אלוני, יהושע סובול וגם כמה אזרחים
ערבים - ביקשו שיינתן פסק דין הצהרתי כי
הם בני הלאום הישראלי. לשיטתם יש לשנות
את תוכנו של פרט הלאום במרשם האוכלוסין:
במקום הקטגוריות האתניות והדתיות "יהודי",
"ערבי" או "דרוזי" שמציינות כיום את הלאום,
ייקבע "לאום המדינה במובנו המשפטי", קרי:
"ישראלי". אף שלרישום עצמו משמעות טכ
־
נית בלבד, העותרים מתאמצים לשנותו זה שנים
רבות, משום שלדעתם הרישום הנוכחי, המתמ
־
קד כאמור במוצא אתני־דתי, הוא "מכשיר שיוך"
המזמן ומאפשר פגיעה בשוויון בין קבוצות אז
־
רחים בעלי מוצא אתני שונה - יהודים וערבים.
השופט נעם סולברג, בדונו בעתירה כשופט מחוזי, דחה אותה
משום שסבר שהסוגיה היא בעיקרה מדינית־לאומית־חברתית ולאו
דווקא משפטית. השאלה אם קיים לאום ישראלי מובחן אינה עניין
שלבית המשפט יש יתרון יחסי להכרעה בו, וההשלכות של יצירת
הסטטוס החדש הן הרות גורל על דמותה של המדינה, על אופייה
ועל עתידה. ואולם בית המשפט העליון החליט שהנושא שפיט (לא
רק מהבחינה הנורמטיבית אלא גם מהבחינה המוסדית), שהרי סעי
־
פיו של מרשם האוכלוסין נידונו פעמים רבות בעבר בבתי המשפט.
לפיכך פנה בית המשפט לדון בגוף העניין.
העותרים טענו כי דגם הלאומיות הראוי הוא של לאומיות אזר
־
חית, על פיה הלאום והאזרחות חד הם. כך למשל
בצרפת כל האזרחים הצרפתים הם בני הלאום
הצרפתי, ומי שאינו אזרח המדינה לא יכול להיות
בן הלאום. העותרים מתנגדים לדגם החלופי של
לאומיות אתנית־תרבותית, שבה ההשתייכות
ללאום נגזרת ממאפיינים אובייקטיביים משו
־
תפים, כגון: שפה, דת, תרבות וזיכרון היסטורי
קולקטיבי.
בית המשפט מכריע, כעניין שבעובדה, כי הדין
הישראלי דוחה את הדגם של לאומיות אזרחית.
יש לכך ראיות מוחצות; למשל, מרשם האוכלוסין
עצמו מכיל הפרדה בין "אזרחות" ו"לאום" ובכך
מעיד כי אין זהות בין השניים, כי האזרחות היא
ישראלית ואילו הלאום הוא אתני־תרבותי.
שופטים: אשר גרוניס, חנן מלצר, עוזי פוגלמן
ע"א 80/3758 עוזי אורנן ואח' נ' משרד הפנים ואח' (31.01.2);
אין לאום ישראלי
בשנת 3102 התבקש בית המשפט העליון לשוב ולהכריע אם ישראליות
היא רק קטגוריה אזרחית או גם קטגוריה לאומית בית המשפט קובע כעובדה כי הדין
הישראלי דוחה את הדגם של לאומיות אזרחית
האם קיים לאום ישראלי
"בשטח", גם אם החוק
טרם הכיר בו? התשובה
שלילית. אין ספק כי
הכרעת בית המשפט
תואמת את ההעדפות
של רוב מכריע של אזרחי
ישראל, ערבים כיהודים
ינואר 4102
עורך הדין
׀
60
ט
ק
י
ו
ר
פ
פסקי הדין
הגדולים
פ
ו
2013
