55 / 64
55
ספרים
2009
יולי
עט השדה
מה זאת אומרת "אני לא
רוצה ללמוד ממך"? למה
שמישהו לא ירצה ללמוד
מאדם אחר? ומהי בכלל
יצירתיות כשמדובר על
חוסר יכולת להסתגל?
באווירה שבה ילד
מרגיש שתרבות הוריו
ומשפחתו נחותה, פחות
נחשבת, נלעגת בגלוי או
בסתר, לעִתים אף ברמז,
יהיו ילדים שלא יוכלו
להתמסר ללמידה, לא
יוכלו להתמסר למבוגרים
שמייצגים בעבורם את
החברה המדירה את
משפחתם לשוליים.
כשנה לפני האירוע הזה נסעתי לסיור קצר בניו
יורק. כבר אז הייתי חלק מצוות נוער בג'וינט, צוות
שעסק בפיתוח תפיסות עולם והלכות חיים לסיוע
לבתי ספר עתירי תלמידים בסיכון. הנושא העסיק
אותי מאוד, וכשנכנסתי לחנות ספרים המתמחה
בספרי חינוך, חיפשתי ספרים העוסקים בנושא.
ספר אחד קרא לי להתקרב אליו, ומאז נשאר קרוב
אני לא
אליי. שם הספר - בתרגום חופשי שלי - "
רוצה ללמוד ממך, או מחשבות על חוסר הסתגלות
". שם מרתק, חדשני: מה זאת אומרת
יצירתי
"אני לא רוצה ללמוד ממך"? למה שמישהו לא
ירצה ללמוד מאדם אחר? ומהי בכלל יצירתיות
כשמדובר על חוסר יכולת להסתגל? הכותרת
ריתקה אותי, אבל לא פחות ממנה שם המחבר -
הרברט קוהל. זה היה כמו לפגוש בשדה התעופה
36
מכר ותיק ואהוב... הכרתי את קוהל דרך ספרו, "
", המספר על שנתיים שבהן היה קוהל מורה
ילדים
בכיתה של שלושים ושישה ילדים בהארלם בשנות
החמישים. אך זו לא הייתה רק היכרות עם האיש:
הספר, שתורגם לעברית, היה עבורי אז, ועודנו
היום, משענת של כוח ואנרגיה יצירתית - בעיקר
ברגעי ייאוש ונפילה בעבודתי עם ילדים ותלמידים
בסיכון. לאחר יום עבודה כזה הייתי באה הביתה,
פותחת את הספר באקראי ומחזירה לעצמי את
תחושת היכולת והמחויבות שהזינה אותי ואִפשרה
לי לשוב לעבודה במחשבה מחודשת.
כמובן, את הספר ששמו מופיע בכותרת (עדיין לא
תורגם לעברית) קניתי מיד, וחיכיתי בקוצר רוח
לרגע שאוכל לקרוא בו.
בספרו המרתק בונה קוהל הסבר חלופי, נוסף על
אלה המוכרים, לכישלון לימודי. הוא טוען שבכולנו
טמונה, בצד היכולת ללמידה, גם היכולת שלא
ללמוד, כלומר - לאדם ישנה יכולת לבחור מה
הוא רוצה ללמוד ומה לא. כולנו בוחרים שלא
ללמוד דברים העלולים לחבל ברכיבים שונים
של ההוויה - בערכי המוסר, במערכת המושגית
הבסיסית שלנו, בתחושת הזהות שלנו. המשפט
"ולא ילמדו עוד מלחמה", למשל, או המשפט של
גליליאו "ואף על פי כן נוע תנוע" - אני רואה בהם
דוגמאות מוכרות לאי-יכולת או אי-רצון ללמוד
משהו חדש הסותר ידיעות מוצקות קודמות או
צרכים אנושיים וחברתיים. קוהל, יהודי שבילדותו
בחר במודע שלא ללמוד יידיש ועברית (מסיבות
שהוא מפרט בספר), מעלה טענה המתבססת על
ניסיונו האישי: הוא טוען שילדים רבים נכשלים
בלימודים הפורמליים בבתי הספר לא משום פגם
כלשהו או קושי, אלא מתוך החלטה - מודעת או
לא מודעת, מתוך בחירה - שלא ללמוד. תלמידים
אלה חשים שהלמידה המוצעת להם מסוכנת, היא
מסכנת לכאורה צדדים חשובים באישיות, בזהות
או בתחושת השייכות. קוהל טוען שפגש עשרות
רבות של בני מיעוטים בארצות הברית, ואלה תיארו
לפניו תהליך זהה של בחירה בכישלון. באווירה
שבה ילד מרגיש שתרבות הוריו ומשפחתו נחותה,
פחות נחשבת, נלעגת בגלוי או בסתר, לעִתים
אף ברמז, יהיו ילדים שלא יוכלו להתמסר
ללמידה, לא יוכלו להתמסר למבוגרים
שמייצגים בעבורם את החברה המדירה
את משפחתם לשוליים; מבוגרים
שבהתנהגותם, או במילים מפורשות,
מצביעים על עליונותה של תרבות
מסוימת על פני התרבות שממנה
הם עצמם באים; מבוגרים שאינם
מבינים קודים תרבותיים אחרים,
שאינם מביעים הערכה לתרבות
אחרת, הערכה לשונות תרבותית
וערכית; מבוגרים שאינם רואים את
הקונפליקט: מצד אחד - הכמיהה לשייכות
ולנורמטיביות, ומהצד האחר - העלבון והזעם
על הפגיעה בתרבות המוצא שלהם; הם אינם
רואים את חיבוטי הנפש, זו שלעתים אין לה ברירה
אלא להיסגר, לא להניח למוח לקלוט. קוהל טוען
שבקבוצות של תלמידים הפוגשים מבוגרים שאינם
רואים, תלמידים הנדרשים להתמסר לערכים וידע
של תרבות הגמונית המפחיתה בערך התרבות
שלהם, בקבוצות אלה יהיו ילדים שיתמרדו,
יהיו שיפריעו ויהפכו לאלימים, ויהיו אחרים
שיבחרו בגישתו של מהטמה גנדי - מרד
לא אלים; הם פשוט לא יהיו שם, יסגרו
את הפתחים שדרכם המילים חודרות
למוח, יסגרו את הנפש ואת החשיבה,
יורידו מסך עבה ולא יקלטו.
כשישבתי ליד יוסי סיפרתי לו מה
קוהל חושב על אי-למידה. סיפרתי לו
שיש תלמידים שאינם מוכנים ללמוד
דבר מאדם שאינו מכבד אותם ואת
מוצאם, שיש אנשים המשקיעים מאמץ
ממשי, פעיל, כדי לא ללמוד. העניין אינו
כישלונם - הם פשוט לא לומדים בכוונה... אני
יושבת שם, בחדר ההוא, בתוך המולת הלימודים
ההיא, ומדברת אל עצמי. ויוסי מקשיב. לבסוף הוא
אומר לי: "אני חושב שאני כזה..." אני משתתקת
לרגע, ממשיכה עוד קצת, ואחר כך מציעה לו
שנבדוק יחד מה הוא באמת יודע ומה הוא יודע
פחות. לשמחתי, הוא הסכים. משם יצאנו לדרך
ארוכה, לא ליניארית, מפותלת, שבסופה השלים
יוסי את לימודיו לבגרות באותו בית ספר תיכון שבו
התקיימה השיחה.