84 / 148
/ יובל קרניאל
תקשורת
פ
סק הדין של השנה בתחום התקשורת הוא
כמובן הדיון הנוסף בהרכב של תשעה שו
־
פטים בפרשת אילנה דיין וסרן ר'. לכאורה ניצחון
חשוב לחופש העיתונות ואשרור של פסק הדין הח
־
שוב שניתן בערעור, אך למעשה
ביטוי עגום למצבו הלא מזהיר
של בית המשפט העליון ושל הד
־
מוקרטיה הישראלית בכלל.
בית המשפט העליון נקלע
השנה למאבק חריף על מעמדו
בחברה הישראלית ועל עתידו
כפוסק אחרון בכל הנוגע לזכויות
אדם בישראל. השנה, יותר מכל
שנה אחרת, קמו עוררין על סמ
־
כותו המוסרית ועל כוחו כמוסד.
בעיקר מדובר באופן שבו התקבל
פסק הדין בנושא החוק למניעת
מסתננים. אין המדובר עוד בשו
־
ליים קיצוניים וסהרוריים, אלא
דנ"א 21/1212 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (41.9.81);
שופטים: אשר גרוניס, מרים נאור, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין,
סלים ג'ובראן, יורם דנציגר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית
גוש אמונים
פסק הדין בדיון הנוסף בפרשת אילנה דיין משקף מאבק של השופטים
לשמר את אמון הציבור בבית המשפט, וזאת גם במחיר פגיעה מסוימת
באמון הציבור בתקשורת בית המשפט העליון היה מוכן לומר כי
העיתונות של דיין היא עיתונות אחראית, אבל באותה נשימה אמר שגם
עיתונות זו לא הצליחה לפרסם את האמת
בלב ליבו של הממסד והשלטון הישראלי, המחציף
פנים לערכאה השיפוטית העליונה ופועל באופן ישיר
לכרסם בכוחה ובאמון הציבור הישראלי במשפט.
פרשת סרן ר' ואילנה דיין הביאה לפני בית המ
־
שפט העליון את הדילמה הכאובה
ביותר בחברה הישראלית; המתח
בין ערכי הדמוקרטיה לצורכי
הביטחון. דילמה שהכתה השנה
בחברה הישראלית גם בזמן מבצע
צוק איתן, שבו היה אפשר לראות
פגיעה של ממש בחופש הביטוי.
ברוב המקרים פסק דין של בית
המשפט העליון הוא סוף פסוק.
כך גם בתביעות לשון הרע. הצי
־
בור מחכה להכרעה השיפוטית
העליונה - האם היה פרסום
לשון הרע? האם פורסמה אמת
או שמא השמצה פרועה ופגיעה
לא ראויה בשמו הטוב של אדם?
לכאורה הדיון הוא
בנושאי לשון הרע וחופש
הביטוי, אך למעשה
הוא בחיפוש אחר אמון
הציבור המבקש איזון בין
צורכי המלחמה בטרור
והביטחון, ומוכן להקריב
גם את ערכי הדמוקרטיה,
את זכויות האדם וביניהן
את חופש הביטוי
ינואר 5102
עורך הדין
׀
84
ט
ק
י
ו
ר
פ
פסקי הדין
הגדולים
פ
ו
2014