גיות. אשר לגוף פרטי, אני סבורה שלא צריך לאשר הסדרי פשרה שלא
מביאים שום פיצוי לחברי הקבוצה, בהנחה שנגרם להם נזק.
כאשר רשות מגיעה להסדר פשרה, היא רוצה להבטיח את עצמה
להבא. השאלה היא אם הדבר אפשרי. קודם כל, האם בית משפט
יכול להסדיר אופן גבייה חוקי מכאן ואילך? האם בכלל יש לו סמ
־
כות? זו שאלה אחת שמתעוררת. שאלה שנייה שנגזרת ממנה היא
מה המשמעות של הדבר מכאן ולהבא. גם על זה אין הלכה פסוקה.
למרות הנטייה שלו לאשר הסדרי פשרה, בית המשפט צריך להיזהר
מאוד שלא להתיר דברים אסורים. מצד שני, איזו ערובה יכולה
להיות לרשות מפני תובע חדש שיבוא מחר בבוקר, אחרי שאושר
הסדר פשרה בנושא מסוים?
עו"ד צבי אגמון
הרצון שלא לעודד הגשת תביעות סרק הוא מבורך, אבל מבחינתי
כמייצג נתבעים אני אמור לשאת בתשלום של חינוך עם ישראל שלא
להגיש תביעות סרק. למה אני? משום שמה עומד בפני מבקש תביעה
ייצוגית? הוא משקיע זמן ומשאבים, והוא רוצה לעשות אקזיט. הסיכון
הראשון שלו הוא זמן, הסיכון השני הוא הוצאות שייפסקו נגדו.
המנגנון שהציעה השופטת נאור - שהיועץ המשפטי ילווה את
התביעה הייצוגית - הוא מנגנון ראוי, אבל אני לא בטוח שבצומת
החשוב ביותר הוא יהיה לנו לעזר, והצומת הזה הוא הצומת של הע
־
רכת סיכויי התביעה. אני תוהה אם יש יכולת אמיתית לבית המשפט
או ליועמ"ש להעריך את סיכויי התביעה כשכל מה שיש לפניהם הוא
בקשה ותגובה, וזאת בלי לעשות בירור עובדתי. יכול להיות שהפת
־
רון הוא שלא לאפשר פשרות בתובענות ייצוגיות, שלהבדיל מהסת
־
לקות מהוות מעשה בית דין, לפני שלב החקירות.
פרופ' אלון קלמנט
אני לא אויב פשרות בתובענות ייצוגיות, אני רק מוטרד מהן.
נתחיל מדוגמה: נניח שאני מחלק לאלף איש שובר הנחה של 52
שקל, כמה חילקתי? התשובה האינטואיטיבית היא 52 אלף שקל,
אלא שהשווי הממומש הוא לא 52 אלף שקל. הסיבה הראשונה היא
שלא כולם יממשו את שובר ההנחה; הסיבה השנייה היא שגם למי
שיממש את ההנחה היא תהיה שווה פחות מ־52 שקל. למשל, אם
מישהו תכנן לקנות את המוצר ב־09 שקל אבל הוא עולה 001 שקל,
הוא אמנם יקנה את המוצר עם שובר ההנחה כי זה יעלה לו רק 57
שקל, אבל ההנחה מבחינתו שווה רק 51 שקל ולא 52. הבעיה קשה
משום שבית המשפט צריך להסתכל על השווי הממומש ולא על הש
־
ווי הנחזה.
קשה להעריך שווי ממומש, וגם בודק לא תמיד יכול לעזור בנו
־
שא הזה. לכן כאשר בית המשפט שואל את השאלה שהוא צריך
לשאול - כמה באמת שווה הפשרה - יש לו בעיה קשה. בית המש
־
פט צריך לוודא שהסדר הפשרה ימומש בצורה מרבית. מה כן צריך
לעשות? זה ודאי לא יהיה פופולרי בקרב הקהל הזה. ראשית אני
מדבר על התניה ועל קשירה ישירה בין שכר הטרחה ובין המימוש
של הפשרה. כך התובע ירצה מאוד שההסדר ימומש באופן מעשי,
ובנוסף הוא ירצה מראש שהשווי הממומש של כל הסדר שייקבע
יהיה גבוה.
הצעה נוספת, יותר קיצונית: אם יש חבר קבוצה שלא קיבל דבר
בהסדר הפשרה, לא צריך לחול עליו מעשה בית דין. אם הוא הסכים
לכך בתביעה אינדיבידואלית זה בסדר, אבל אם זה במסגרת הסדר
פשרה, מישהו צריך להסביר למה צריך לחול עליו מעשה בית דין,
ולדעתי הוא לא צריך לחול עליו.
פרופ' אלון קלמנט
עו"ד צבי אגמון
פרופ' אלון קלמנט:
"כדי שהסדר הפשרה ימומש
בצורה מרבית יש ליצור
התניה וקשירה ישירה בין
שכר הטרחה ובין המימוששל
הפשרה. כך התובע ירצה מאוד
שההסדר ימומש באופן מעשי,
ובנוסף הוא ירצה מראש
שהשווי הממומששל כל
הסדר שייקבע יהיה גבוה"
51
׀
עורך הדין
יוני 4102
