31 / 40
// סופר בנעלי בית
אתנחתא
א
יזו ילדה היית?
"הייתי 'הילדה הכי קטנה בכיתה,
הכי קטנה בשיעור והכי קטנה
בהפסקה...', כמו שכתב יהונתן גפן.
שקטה מאוד, ועם זאת תלמידה מצטיינת שאהבה
ספרות ועברית. אהבתי מאוד להיות עם עצמי,
לקרוא ספרים ולשקוע בעולמם. אהבתי את
ספריו של אריך קסטנר - אורה הכפולה, אמיל
והבלשים, פצפונת ואנטון; את השביעייה הסודית,
את מעלליו של דנידין, הילד הרואה ואינו נראה,
וגם את קורותיו של תום סויר. היו אלה סיפורים
על ילדים 'אחרים' שחיו כמו גדולים, שהעזו
לעשות את מה שאני, בתור ילדה, לא העליתי
בדעתי שילדים מסוגלים לעשות".
מתי פרסמת לראשונה, ומה את זוכרת
מהחוויה?
שׁוֹן',
ָ
לּ
ַ
י ה
ֵ
יּוּר
ִ
צ
ְ
זוֹן ו
ָ
ר
ְ
ז
ַ
ז-ר
ָ
"ספרי הראשון, 'ר
נולד ביוני 0102. ביום שהבאנו את כל העותקים
הביתה, התבוננתי בהם כלא מאמינה. מעולם לא
עלה בדעתי הרעיון שאני אכתוב ספר. ובאותו
רגע ממש הבנתי שני דברים: שלחיים יש תוכניות
משלהם עבורנו, ושאני רוצה שכל הטקסטים
שבאמתחתי ייהפכו גם הם לספרים יום אחד".
אילו דמויות משמעותיות את זוכרת
מתקופת הלימודים?
"המורה האהוב עלי ביותר היה עקיבא
קונונוביץ. הוא לימד אותי לשון וספרות בבית
הספר התיכון, ולימים פגשתי אותו שוב בלימודי
ההוראה באוניברסיטה העברית בירושלים. תמיד
התפעלתי מצניעותו ומן הידע הרב שלו בספרות
ובעברית, הנשמע במבטא זר, דרום-אמריקאי.
ואולם המורים המשמעותיים ביותר עבורי, המורים
שלי לחיים, הם הורי. כשאני מתבוננת בהם, אני
חושבת לעצמי: כך אני רוצה להיות 'כשאהיה
גדולה'".
על אילו נושאים את כותבת, ומדוע?
"אני כותבת על עולמם הפנימי והסודי של
ז' מסופר על ילד
ָ
ל ר
ֶ
ים שׁ
ִ
לּ
ִ
מּ
ַ
ן ה
ַ
ס
ְ
ח
ַ
ילדים. בספר 'מ
שיש לו בלב מחסן סודי של מלים. בכל יום הוא
ניגש אל המחסן, 'שולף' מלים לפי הצורך, ומגלה
את כוחן של מלים כשהוא שולף מלות נימוס.
ל מוֹר'. בגינת ביתו
ֶ
אוֹת שׁ
ָ
ל
ְ
פּ
ַ
ץ ה
ֵ
כך גם בספר 'ע
של מור צומח עץ תפוזים. מור מביט בעץ בכל
יום ומדמיין שהוא מצמיח לו הכל, חוץ מאשר
ל
ֹ
כּ
ַ
ה
ֶ
שׁ
ְ
יב / כּ
ִ
ב
ָ
ח
ְ
ים ו
ִ
ע
ָ
יב נ
ִ
ב
ָ
ל א
ֶ
יוֹם שׁ
ְ
תפוזים: "וּב
ה
ָ
נּ
ִ
גּ
ַ
י בּ
ִ
ל
ְ
צ
ֶ
א
ֶ
ץ שׁ
ֵ
ע
ָ
ן ה
ִ
שׁ מ
ֵ
קּ
ַ
ב
ֲ
יב, / א
ִ
ב
ָ
סּ
ִ
ח מ
ַ
ר
ְ
פ
ִ
י
ְ
ךְ ו
ֵ
יּ
ַ
ח
ְ
י
ה..."
ָ
ינ
ִ
ג
ְ
י נ
ֵ
ל
ְ
רוֹת כּ
ְ
שׂ
ַ
ע
ַ
יח
ִ
מ
ְ
צ
ַ
ה
ְ
/ ל
"נושא נוסף החביב עלי במיוחד הוא השפה
העברית, והוא עובר כחוט השני בספרי. בתור אמא
ן, גם להן מוכנים
ֶ
ד
ֵ
ע
ְ
ינוֹי וּל
ִ
ל
ְ
ז, וגם ל
ָ
ר
ְ
מוֹר וּל
ְ
(ל
ספרים), בתור מורה ללשון ולספרות ובתור
אדם שאוהב את השפה העברית אהבה גדולה,
אני שואפת 'להדביק' את הקוראים באהבתי זו,
זוֹן
ָ
ר
ְ
ז
ַ
ז-ר
ָ
ולפתח אצלם רגישות לשפה. כך, בספר ר
שׁוֹן אני מזמינה את הקוראים להשתעשע
ָ
לּ
ַ
י ה
ֵ
יּוּר
ִ
צ
ְ
ו
ים
ִ
לּ
ִ
מּ
ַ
ן ה
ַ
ס
ְ
ח
ַ
בציורי הלשון/בביטויים, ובספר מ
ז אני מזמינה אותם להשתעשע בקבוצות
ָ
ל ר
ֶ
שׁ
מלים. כל הספרים כתובים בחרוזים וכולם מזמנים
נושאים שונים לדיון וליצירה. אני אוהבת ספרים
שלוקחים את הקורא למחוזות מוכרים בחייו וגם
למחוזות שאינם מוכרים לו, ואני משתדלת לעשות
זאת באמצעות ספרי".
ספרי על ספרך האחרון.
"כשמבקשים ממני לספר על ספרי האחרון,
אני מרגישה צורך לדבר על שני ספרי האחרונים
ש'נולדו' כמעט כמו תאומים, בהפרש של שלושה
שבועות, סביב חג השבועות האחרון, והם שונים
מאוד זה מזה.
ה', והוא
ָ
י
ְ
נ
ַ
ב
ְ
שׁ
ְ
ח
ַ
י מ
ִ
א
ָ
ה בּ
ֶ
ֹ
ש
ֲ
ע
ַ
הספר האחד נקרא 'מ
אגדה בחרוזים המגוללת את סיפורם של יושבי
ה המתמכרים למחשבים בעקבות
ָ
י
ְ
נ
ַ
ב
ְ
שׁ
ְ
ח
ַ
י מ
ִ
א
ָ
ה
י
ִ
ךְ לוּא
ֶ
ל
ֶ
מּ
ַ
חוקים משוּנים שעליהם מכריזים "ה
ה
ָ
כּ
ְ
ל
ַ
מּ
ַ
ה, ה
ָ
י
ְ
טוֹר
ְ
יק
ִ
תּוֹ ו
ְ
שׁ
ִ
א
ְ
ה / ו
ָ
מוֹנ
ְ
ים וּשׁ
ִ
ר
ְ
שׂ
ֶ
ע
ָ
ה
, ַ
ע
ֻ
הוֹשׁ
ְ
א י
ָ
בּ
ַ
ס
ְ
ם ו
ָ
י
ְ
ר
ִ
א מ
ָ
תּ
ְ
ב
ָ
ה". מנגד, ישנם "ס
ָ
בוֹנ
ְ
נּ
ַ
ה
ר
ָ
ב
ָ
ל דּ
ָ
ט כּ
ַ
א
ְ
ים ל
ִ
ר
ְ
פּ
ַ
ס
ְ
"מ
ַ
", ה
ַ
מוּהּ
ָ
ת
ְ
ר ו
ָ
ה וּמוּז
ֶ
/ זוּג שׁוֹנ
ל
ָ
שׁוּב, כּ
ָ
ח
ְ
ל ל
ֵ
פ
ָ
ין ט
ֵ
ים בּ
ִ
ינ
ִ
ח
ְ
ב
ַ
ין מ
ֵ
שׁוּב, / א
ָ
שׁוּב ו
ים
ִ
יר
ִ
כּ
ַ
ין מ
ֵ
ים, / א
ִ
ב
ְ
שׁ
ַ
ח
ְ
ם מ
ָ
מ
ְ
צ
ַ
ע
ְ
בּוֹן בּ
ְ
שׁ
ֶ
ח
ְ
יל בּ
ִ
גּ
ְ
ר
ַ
תּ
ים". הספר מותיר לקוראים חומר
ִ
ב
ְ
שׁ
ְ
ח
ַ
ל מ
ָ
ל
ְ
כ
ִ
ם בּ
ֵ
ה
למחשבה, בעיקר על המחיר שאנחנו משלמים
בשל ההתמכרות שלנו למחשבים, וגם על היחס
שלנו לזקנים. סיומו של הספר הוא אופטימי,
ויש בו עצות טובות לכולנו. זהו ספר למבוגרים
בתחפושת של ספר ילדים.
ם'.
ַ
ע
ַ
ל פּ
ֶ
ם שׁ
ַ
ע
ַ
ט
ְ
שׁוֹן בּ
ָ
י ל
ֵ
יּוּר
ִ
"הספר הנוסף הוא 'צ
בספר זה קיבצנו, הורי, שרה ויוסף דרזי, ילידי
עיראק, ואני, מבחר ביטויים השגורים בפיהם של
יהודי עיראק זה דורות רבים. באמצעות ציורי לשון
אלה, בשילוב איורים פרי מכחולו של דודי שמאי,
בהומור ובחיוך, מציג הספר ביטויים מעולמם
העשיר והמרתק של יהודי עיראק, ומעניק, בין
היתר, עצות טובות לחיים טובים לכולנו".
ספרי על מפגשים שלך עם תלמידים.
"אני מורה ללשון ולספרות בבית ספר תיכון
בירושלים זה 52 שנה. בימים החופשיים שלי אני
מבקרת בגני ילדים ובבתי ספר ברחבי הארץ
ופוגשת תלמידים. במפגשים שלי הילדים
פעילים מאוד, ואנחנו משתעשעים יחדיו בנושאים
שהספרים מזמנים: שפה עברית, אוריינות, דמיון,
חגים, עונות השנה, התמכרות למחשבים וכו'. אני
אוהבת לראות את התרגשות הילדים ואת הברק
בעיניהם, ואני מתרגשת לא פחות מהם".
איזה מקום בבית את אוהבת במיוחד?
"אני אוהבת את פינת הסלון שבה כורסה.
כשצץ בראשי רעיון, בדרך כלל באמצע הלילה,
אני קמה מהמיטה, סוגרת את דלתות החדרים כדי
שלא להפריע לבעלי ולילדי הישנים, מדליקה את
מנורת הלילה, מתיישבת על הכורסה ומתחילה
לכתוב, ואז הכי כיף לי בעולם…".
אילו חפצים יקרים ללבך בבית, ומדוע?
"קלסרים ובהם יצירות אמנות של ילדי
מהשנים שלהם בגן ובבית הספר. הם מחזירים אותי
לילדותי השנייה, שאותה חוויתי באושר גדול עם
ילדי. עוד יקרים לי הפנקסים ומחברות של טיוטות
ספרי, ובהם בליל של מלים ורעיונות הכתובים
בעיפרון. כשאני קוראת אותם שוב כעבור זמן, אני
מחייכת משום שיש בהם רעיונות שהיו מוצלחים
מלכתחילה, ומנגד יש בהם רעיונות שלא זכור
לי כלל שאני הגיתי, ובכל זאת הם שם, כתובים
בכתב ידי".
"המורים
המשמעותיים
ביותר עבורי
הם ההורים
שלי"
סיגלית שיר היא מורה ללשון וספרות
זה 52 שנה, שאהבתה לשפה העברית
כבר הולידה כמה וכמה ספרים
ובהם "מחסן המלים של רז" ו"עץ
הפלאים של מור". שעת הכתיבה
האהובה עליה ביותר היא בלילה,
וכשכל בני המשפחה ישנים, נרקמים
רווית שרף
להם ספריה הבאים
"כילדה אהבתי סיפורים על ילדים 'אחרים' שחיו כמו
גדולים, שהעזו לעשות את מה שאני, בתור ילדה,
לא העליתי בדעתי שילדים מסוגלים לעשות"
שיר. "אני כותבת על עולמם
הפנימי והסודי של ילדים"
צילום: מור ברנשטיין
31
שיעור חופשי
>
מרץ 5102