34 / 40
// שפות
אתנחתא
ל
תלמידים בבתי הספר בישראל
יש רצון ומוטיבציה ללמוד שפות
נוספות מלבד שפות החובה -
אנגלית וערבית (בחטיבות
הביניים) - אך לימודים אלה אינם זוכים לעידוד
מצד בתי הספר. כך עולה ממחקר שבדק את
לימודי השפות רוסית, אמהרית, צרפתית
וספרדית בבתי ספר יהודיים בישראל, שפורסם
באנתולוגיה בשני כרכים "סוגיות בהוראת שפות
בישראל" (עורכות: סמדר דוניצה-שמידט ועפרה
ענבר-לוריא, מכון מופ"ת, 4102). עורכי המחקר
על שפות בחירה הם ד"ר מלכה מוצ'ניק, ד"ר
מרינה ניזניק, ד"ר אנבסה טפרה וד"ר טניה
גלוזמן.
המחקר בדק גם עמדות של מורים המלמדים
שפות אלה, שסיפרו על "יחס של זלזול מצד
הרשויות". טענותיהם התמקדו בחוסר תמיכה
של הנהלות בתי הספר בפתיחת כיתות ללימוד
השפה, במספר הרב של תלמידים בכיתות
הקיימות, ובשיבוץ שיעורי השפה בשעות
מאוחרות של היום. המורים מתחו ביקורת גם
על חוסר התאמה של חלק מתוכניות הלימודים
וספרי הלימוד לצורכי התלמידים בישראל.
שפות בחירה אלה הוכנסו למערכת החינוך
רק במחצית השנייה של שנות ה-09, בעקבות
מסמך שפרסם משרד החינוך ב-6991, על
רקע העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים
ומאתיופיה. במסמך, שניסח לראשונה מדיניות
לשונית לבתי הספר, נקבעה הזכות הלגיטימית
של כל קהילה ללמוד שפות אחרות. נקבעה בין
היתר חשיבות השפה הערבית, הן כשפת אם
והן כשפת לימוד; הרוסית והצרפתית הוכרו
כלשונות בעלות חשיבות מיוחדת - לצד
האנגלית כשפה זרה ראשונה; וכן נאמר כי יש
לעודד עולים מחבר המדינות ומאתיופיה ללמוד
עברית, ובד בבד לשמור את שפת האם שלהם.
"יישום המדיניות שקבעה חובת לימוד של
שלוש שפות (עברית, אנגלית וערבית) יחד עם
שפות בחירה הוא חלקי בלבד", קובעת פרופ'
אילנה שוהמי, לשעבר יו"ר התוכנית להוראת
שפות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל
אביב, מיוזמי מסמך המדיניות של משרד החינוך
ומאדריכליו וחוקרת סוגיות הקשורות לשפה
בחברות רב-לשוניות. "אמנם יש גידול עצום
בלימודי ערבית בבתי הספר, אם כי בעיקר
ספרותית, ויש גם יותר מודעות לשפות מורשת
וקהילה, ואולם בשלב זה היא מתבטאת בעיקר
בדרישה מלמטה ללמוד שפות שונות, ולא
בעידוד מצד הנהלות בתי הספר. כתוצאה מכך
יש יותר לימודי ספרדית בבתי הספר ופה ושם
מלמדים גם איטלקית, סינית ועוד".
לדבריה, המדיניות של לימודי שפה זרה אחת
עדיין רווחת בחלק ניכר מבתי הספר. "לימוד
שפות אצלנו עדיין מוכפף לאידיאולוגיה של
ם אחד באמצעות שפה אחת,
ַ
הצורך ליצור ע
למרות מעמדה היציב של העברית כבר שנים
רבות. למרות היתרונות הכלכליים העצומים
הגלומים בידיעת שפות בעולם גלובלי, ולמרות
אינספור מחקרים שמראים כי ידע ביותר משפה
אחת מאפשר לרכוש ביתר קלות שפות נוספות,
עדיין לא מעודדים אצלנו לימודי שפות".
שוהמי מציינת כי בחלק ממדינות אירופה
נהוגה כיום מדיניות של לימוד שלוש-ארבע
שפות עד סוף בית הספר היסודי: לימודי אנגלית
מכיתה א', שפה נוספת בכיתה ג' ועוד שפה
בכיתה ז'. השאיפה היא שהתלמיד יידע ארבע
שפות בסיום בית הספר היסודי, גם אם לא
כולן יהיו ברמה מושלמת. במדינות קטנות
שתושביהן דוברים שפות שנתפשות כזניחות
יחסית בעולם, כמו למשל הולנדית ועברית, יש
חשיבות מיוחדת ללימודי שפות.
חשוב לציין כי במחקר זה שולבו שפות
מורשת יחד עם שפות זרות. הרוסית והאמהרית
מהוות שפות מורשת, כלומר שפות שלרוב
התלמידים הלומדים אותן יש ידע קודם כלשהו
מתוך חשיפה אליהן בבית. חלקם מבקשים ללמוד
קרוא וכתוב בשפות אלה. לעומת זאת, צרפתית
וספרדית נלמדות בעיקר כשפות זרות, מאחר
שרוב הבוחרים בהן אינם נחשפים אליהן בבית.
ממצא חשוב של המחקר בהקשר זה הוא כי
הגורמים המשמעותיים בניבוי הצלחה בלימוד
כל אחת מהשפות הם ידע קודם, דיבור בשפה
ושימוש באינטרנט בשפה זו. לעומת זאת,
בין הגורמים שלא היתה להם השפעה על
ההתקדמות בלימוד נמנים הרצון לשמר את
השפה – גם אצל דוברי אמהרית ורוסית -
וכן צפייה בטלוויזיה וקריאה בשפה הנלמדת.
"אלה הם תחומים מזדמנים ואינם מרכיבים
מהותיים בלימוד השפות בבית הספר", מסבירים
החוקרים, "ונראה שאין בהם די כדי לתרום
להצלחה בלימוד השפה, ובכלל זה להרחבת אוצר
המלים וללימוד תבניות דקדוקיות".
לדברי שוהמי, מחקר זה מצטרף למחקרים
אחרים המראים עד כמה חשוב לבנות שפה על
בסיס ידע קיים, ולפיכך גם על הפוטנציאל
העצום של לימוד שפות מורשת להשגת הון
תרבותי וכלכלי עבור דובריהן. "בעבר, שפות
מורשת היו השפות שדיברו הסבא והסבתא כמה
דורות אחורה. כיום ההגדרה רחבה יותר והיא
מתייחסת לכל שפה שמדברים בקהילה ואינה
שפת הרוב, והעניין בהן יכול להתעורר דווקא
בשל צורכי ההווה". כדוגמה היא מביאה את
לימוד הרוסית על ידי ישראלי שנחשף לשפה
בבית - מה שיאפשר לו לעבוד בשגרירות
הישראלית במוסקבה או לנהל עסקים עם רוסיה;
או לימוד עברית בבתי ספר בארה"ב, לא רק
על ידי יהודים, כחלק מהפיכת העברית לשפה
קוּלית של ישראל כמדינת הייטק, ואפשרות
לעשות אתה עסקים בעתיד. "אחד המדדים
למדינה מצליחה מבחינה כלכלית הוא יכולות
לשוניות של התושבים", מציינת שוהמי, "בשביל
למכור צריך לדעת שפות, בשביל לקנות אין
צורך בכך".
ואולם מתברר כי דיבור בשפת מורשת לא
רק מסייע להגדלת ההון התרבותי והכלכלי,
אלא יכול גם לנבא הצלחה ברכישת שפות
נוספות. כך למשל, מחקר שנעשה על ילדים
בחבל קטלוניה שדיברו שתי שפות, קטלונית
(שפת מורשת) וספרדית (שפת המדינה), הראה
כי הם הצליחו יותר גם בלימוד שפה שלישית.
גם מחקרים בישראל הראו ממצאים דומים.
למשל, דוברי אמהרית שדיווחו על כך שהם
מדברים בבית את השפה עם הוריהם, רכשו
מהר יותר את העברית והגיעו להישגים טובים
יותר בלימוד השפה, לעומת תלמידים שדיווחו
שאינם מדברים בשפה במשפחותיהם. ממצאים
דומים על הצלחה גדולה יותר בלימוד העברית
התקבלו גם לגבי תלמידים שדיווחו על כך שהם
מדברים רוסית בחוג המשפחה.
"בעולם כבר לא מדברים היום על מדיניות
לשונית אחת לכל המדינה אלא על מדיניות
אזורית", מסבירה שוהמי. "יש אזורים שונים,
גם בישראל, שבהם יש קהילות הדוברות שפות
שונות, למשל אשדוד (רוסית) נתניה (צרפתית)
ורעננה (אנגלית), ואין סיבה ששפות אלה ימשיכו
להיות מנוכרות לבית הספר. אין סיבה שהנהלות
בתי הספר לא יתאימו את עצמן לקהילה ולא
יעודדו את הוראת שפות אלה כשפות בחירה. זה
גם מתחבר למגמה העולמית", היא מוסיפה, "לפיה
מדיניות לשונית אינה יכולה עוד להיות מוכתבת
מלמעלה, אלא עליה לשקף את השפות הקיימות,
ולפעמים את מה שנשאר מהן. זה נכון במיוחד
במדינת ישראל שלא פסקה מעולם להיות מדינת
הגירה, ודוברי שפות רבות ממשיכים להגיע אליה.
בשנות ה-09 ההגירה הגדולה היתה מרוסיה
ומאתיופיה, והיום היא מצרפת".
"מדיניות לשונית אינה יכולה עוד להיות
אילנה שוהמי:
מוכתבת מלמעלה, אלא עליה לשקף את השפות
הקיימות, ולפעמים את מה שנשאר מהן. זה נכון במיוחד
במדינת ישראל שלא פסקה מעולם להיות מדינת
הגירה, ודוברי שפות רבות ממשיכים להגיע אליה"
עברי, דבר עברית.
וגם אנגלית, רוסית
וצרפתית
תלמידי ישראל שמחים ללמוד שפות זרות כמו רוסית ואמהרית,
אך מורי השפות מתלוננים שבתי הספר מזניחים את התחום.
ואולם מחקרים מראים כי לימודי שפות רבות מגדילים את
ההון התרבותי של הלומדים - ושל המדינה. מאת רותי גליק
כמה לומדים ולמה
מהנתונים על לימודי רוסית, אמהרית,
צרפתית וספרדית כשפה שנייה בבתי
הספר בישראל, עולה כי השפה עם
מספר התלמידים הגדול ביותר היא
הצרפתית: כ־52 אלף תלמידים בשנה
וכ־005,6 הניגשים לבגרות. אחריה
השפה הרוסית עם כ־000,7 תלמידים
מדי שנה ב־051 בתי ספר, כאשר
כ־%09 מהתלמידים נבחנים ב־5 יחידות
לבגרות ברוסית, כ־005,1 תלמידים.
את השפה הספרדית לומדים כ־005,3
תלמידים, ומהם ניגשים לבגרות כ־004.
לבחינות בגרות באמהרית ניגשים מדי
שנה כ־006 תלמידים. (מרבית הנתונים
משקפים את העשור הראשון של המאה
ה־12).
במחקר נבדקו גם המוטיבציה
של התלמידים לבחור בשפות אלה
כשפה שנייה. נמצא כי הרצון לשפר
את השפה וללמוד לשם אוריינות
מאפיין במיוחד את לומדי הרוסית
והאמהרית; הערכת חשיבות השפה
בישראל ובעולם מאפיינת בעיקר את
לומדי הספרדית והרוסית; הרצון ללמוד
להשלמת בחינת הבגרות וההתעניינות
בתרבות הפופולרית כמוטיבציה
ללימוד השפה מאפיינים את לומדי
האמהרית והרוסית.
מרץ 5102
<
שיעור חופשי
34