66 / 182
66
2017
, יולי
18
גיליון
הדחף ליצור מגע עם האחר צריך למצוא את פנימיות האחר ולגרות מחשבה,
רגש, דמיון. על האדם להרגיש שמהותו זוכה לאלבורציה (הרחבה) בתודעת
האחר. זה כמו שהציפור האם מתחילה את תהליך העיכול עבור הגוזל, אלא
שכאן אנו מדברים על שידור ועיכול רגשות המעורבים בתחושת ההוויה של
.)112 '
האדם (שם, עמ
תפקידם של חברי הצוות להיות מוכנים תמידית כמשככי הכאבים של הנערים/ות
עם יכולת לספוח לתוכם פנימה את כאבם, זעמם וחרדתם על חייהם המורכבים.
בכך מהווים חברי הצוות ומרחבי נפשם כלי טיפולי מרכזי שבו ודרכו מתהווים חיי
הנפש של המטופלים ועוברים הרחבה והתמרה. במובן זה חרדתם של הנערים/
ות מהלילה הקרב, מזיכרון הפגיעה, מהיות לבד, מלעצום עיניים, מושלכת על איש
הצוות בלילה ומופנמת אצלו, ויכולתו להכילה, לעכלה ולהשתתף בה מאפשרת את
מנוחתם בלילה. כאשר חברי הצוות מטמיעים בתוכם חרדה אינסופית זו, הכרוכה
בכאב הפגיעה, חוסר האונים והזעם הרב המתלווים אליה, הם מקלים מעט את
כובד משקלן אצל הנערים/ות הפגועים. תפקיד משמעותי זה של הצוות מספק
הקלה ושינוי בחייהם, אך מהווה בעבורו קושי רב שבסופו של דבר מגיע לידי משבר.
צוות עובד - צוות במשבר
התובנה המרכזית שלנו בדיון עד כה היא שכלי הטיפול המרכזי של "אתנחתא" הוא
מרחב הנפש של חברי הצוות, שם נעשה עיבוד של חוויות המטופלים ושל חייהם
המורכבים. יש לשער כי כאשר חברי הצוות מוכנים ומזומנים לקבל אל תוכם את
הקושי והחולי של הנערים/ות, הם מזמינים זאת גם לעצמם ומאפשרים לכך לחדור
אל נפשם, מחשבותיהם וחלומותיהם, ובכך הופכים גם הם לחולים. אך כאשר
הצוות אינו מוכן לשאת בתפקיד הנפשי המורכב ודוחה את החולי ואת הקושי של
המטופלים, הוא גורם להם להילחם בכך ובכך יותר התשה ותסכול בקרב שני
הצדדים. תסכול זה בא לידי ביטוי בדרכים שונות בתוך הצוות, ביחסים עם אנשי
צוות אחרים ומול המטופלים. יוצא, אם כן, כי תהא עמדתו של הצוות אשר תהא, הוא
מזמין את המשבר לתוכו פנימה באופן קבוע וכחלק אינטגרלי מהמקום ומהווייתו.
תובנה זו יכולה להיחוות בצוות כעמדה מתישה וסיזיפית, שבה הקשיים והמשברים
אינםמסתיימיםאף פעם ומדכאיםאת רצונו לעבוד ולהיחשף לקשייהםשל הנערים/
ות. עם זאת, אפשר לראות במשבר הצוות החוזר ונשנה חלק בלתי נפרד ממהותו
הצוות יכול לראות במשבר החוזר לא כישלון אינסופי ומעמסה,
הפנימית של המקום.
אלא כלי עבודה קבוע להפעלת הנערים/ות ולהפעלת עצמו; יסוד כרוני שהמטרה
היא לא להעלימו, כי ממילא אין זה אפשרי, אלא להזמינו בקביעות למרות האי-ידיעה
. לפי ראייה זו, מציאות משברית מהווה בעבור
כיצד יתבטא וכיצד ישפיע על הצוות
הצוות קרקע פורייה ללמידה ללא ידיעה מוקדמת עם יסודות קבועים של הפתעה.
כל זמן שהצוות עובד, מקנן בו המשבר הבא. ייתכן כי דווקא השקט והשלווה מהווים
תמרור אזהרה, כי באין משבר - אין עבודת צוות.