63 / 182
63
2017
, יולי
18
גיליון
אני מקווה שאפשר להיווכח מהדברים שאמרתי שמנקודת מבטי, הטיפול
המוסדי עשוי להיות מעשה מלא כוונה של ריפוי נפשי הנעשה על ידי אנשי
מקצוע במסגרת מקצועית. הוא עשוי להיות צורה של לאהוב אך לעתים
קרובות עליו להיראות כצורה של לשנוא, ומילת המפתח אינה טיפול או
ריפוי, אלא הישרדות. אם אתם שורדים הרי שלילד או לילדה יש הזדמנות
לגדול ולהפוך לבני האדם שהיו גדלים להיות, לולא הייתה ההתמוטטות
.)310 '
, עמ
2014 ,
המצערת של הסביבה המביאה לאסון (ויניקוט
על פניה נראיתקביעתו של ויניקוט עמומה - מה בין טיפול ובין הצמחה, הטבה וגדילה
להישרדות? עיון מעמיק יותר באמירתו יכול לשמש בסיס להבנת הקיום האנושי
כולו. רגע הלידה של כל בן אנוש בעולם הוא רגע ההישרדות של אמו היולדת אותו.
לשון אחרת, רגע היציאה של אדם לעולם הזה מהול בקרקע ההישרדות של אמו,
הנמצאת ברגע זה בין החיים למוות. ניתן לנסח ראייה זו כך: הרגע שבו אם התינוק
נעה בחייה בין החיים למוות בתוך הישרדות - הלידה - הוא רגע הבריאה ויציאת
.
רגע ההישרדות הוא רגע הגדילה. הא בהא תליא
התינוק לעולם. נמצאנו למדים כי
תובנה זו משנה את תפיסת המשבר ומיקומו בחיי הנפש של המטופל ושל הצוות
המטפל, ויש לה משמעות עמוקה ב"אתנחתא", המקבל נערים/ות במצבי חירום
בכל רגע נתון.
ויהי ערב ויהי בוקר: לשרוד את הלילה
ב"אתנחתא" כל לילה מהווה שלב שבו ניצב המוסד בפני רגע הישרדותי רפטטיבי.
מדי ערב מתכנסים במקום נערים ונערות בגילאים שונים ומרקעים שונים,
שהמשותף להם הוא רגע משברי וצורך להלין את גופם ואת נפשם. במהלך הערב
והלילה צפים אצלם קשיים רבים - פיזיים ונפשיים - הגדלים והולכים ככל ששעת
השינה קרבה. קשיים אלה מושלכים על הצוות ומהווים בעבורו אתגר הישרדותי.
המשברים הגדולים שחוו אנשי הצוות במהלך שנות עבודתי, שהביאו לזעזועים
בתוכו ואף לעזיבת כמה מהם, החלו כולם בשעות הערב והלילה על רקע התנהגות
קשה של אחד המטופלים. הקושי הרב של הצוות להתמודד עם מצבים אלה בא לידי
ביטוי בכעס על נערים מסוימים ועל התנהגותם, ברצון "להיפטר" מהם, בהתעלמות
מהם, בירידה בציונים בלימודי הצוות, במחלות שונות, באיחורים לישיבות צוות
ולמשמרות, ואף בנטישת משמרות.
יכולתם של הנערים להישאר במקום ולא לעזוב, לא לשבור ולא להרוס ובכך
למעשה לגדול, תלויה אך ורק ביכולתם של המדריכים להכיל את הקשיים הצפים
בשעות קריטיות אלה ולהתגבר עליהם עם הנערים/ת. החרדות, התוקפנות
והכאוטיות המשתלטות עליהם לקראת הלילה, מצליחות להתכנס לתוך השינה
אך ורק בעזרת הישרדותם של חברי הצוות ויכולתם להכיל את המצבים הרגשיים
המורכבים. כאשר נער צועק, משתולל, מקלל, אינו נשמע לאנשי הצוות ואינו מוכן