36 / 182
36
2017
, יולי
18
גיליון
"אני הופכת להיות עוגן": על תפקידן של מנהלות מרכזי הסיוע
מנהלות מרכזי הסיוע פוגשות את בני המשפחה סמוך למועד האובדן, לעתים כבר
במהלך ה"שִבעה". המפגש הראשון מתקיים לרוב בבית המשפחה. במפגש זה
נזרעים הזרעים הראשונים לקשר שעתיד להירקם עם בני הבית - קשר שיש בו כדי
לסייע ולהיטיב לאורך זמן. מנהלות המרכזים פוגשות לראשונה את בני המשפחה
בכאבן האקוטי. הן נוכחות שם, מושיטות יד ומטות אוזן קשבת. לעתים הן הראשונות
והיחידות שמבקשות לשמוע את הסיפור - על כל מרכיביו, כפי שנחווה על ידי
כל אחד מבני המשפחה. עם האמון שלאט-לאט נבנה, הן מאתרות את הצרכים
המשותפים והייחודיים של כל אחד מהם, מציעות מענים ומסייעות בהתאמתם
בדיוק המרבי.
אנו מזהים כמה עקרונות שחוזרים בעבודתן של מנהלות מרכזי הסיוע ומשפיעים
על תרומת השירות למשפחה:
א. המפגש בבית המשפחה והיכולת להתאמת שירותים מותאמים לכל אחד מחבריה
- המפגשבביתהמשפחהמאפשר היכרותעם כל בני המשפחה בסביבתםהטבעית,
ובכלל זה קבלת מידע על הנפטר ועל אורח חייו. במפגש מתאפשר לשמוע מכל
אחד מבני הבית את חווייתו האישית ולהבין את צרכיו הייחודיים. אחת המנהלות
שרואיינו העלתה סוגיה זו בדבריה: "אני מתעקשת להגיע לבית המשפחה. כשאני
פוגשת את המשפחה בביתה, יותר קל לי להתאים את השירות המיטבי".
מנהלות המרכז מסייעות בתפירת "חליפה אישית" לכל משפחה ורואות באופן
הוליסטי את הצרכים השונים של המשפחה - הרגשיים, התפקודיים, היחסים
במשפחה, יחסים מול הקהילה, צרכים משפטיים, בריאותיים ועוד. אחת המרואיינות
תיארה בריאיון כיצד סייעה לה מנהלת המרכז בהנגשת מכלול מענים: "מנהלת
המרכז לא נבהלת. יודעת להגיד את הדברים הנכונים. היא מהר מאוד הגיעה וסייעה
- מענייני קבורה והתעסקות בניירת. סיוע כלכלי. הטלפונים שלה והזמינות שלה,
עזרה לי להגיע לאיש מקצוע לטיפול...".
משפחות רבות מדווחות על בדידות ועל התרחקותשל מעגלים
ב. יחסיםשל קרבה -
חברתיים. לעתים הן מרגישות שמתייחסים אליהן כאל "נגועות" או לחלופין, חברים
ובני משפחה מתקשים למצוא את הדרכים לשמר אִתן את הקשר ואת הקִרבה.
גם בתוך המשפחה נחווית לעתים חוויית בדידות והתרחקות עקב סגנונות שונים
של ביטויי אֵבל של כל אחד מבני המשפחה. על רקע זה, ליצירת יחסים קרובים בין
מנהלת מרכז הסיוע ובין המשפחה יש חשיבות רבה.
כך תיארה מנהלת מרכז סיוע את יחסי הקִרבה: "התלוויתי לאישה לטיפול רפואי.
היא ידעה שאני אהיה שם בשבילה. לפעמים זו לא הפעולה עצמה אלא עצם
ההקשבה ומילת העידוד. המקור הכי חזק לנחמה הוא הקשר האנושי שנוצר.
[העשייה]. יש משפחות שאין להן למי להתקשר
doing
[ההוויה], לא ה-
being
ה-
והן יודעות שאני שם עבורן. זה נותן להן המון כוח".