Table of Contents Table of Contents
Next Page  42 / 182 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 42 / 182 Previous Page
Page Background

42

2017

, יולי

18

גיליון

) מציינות במאמרן: "כדי שאדם ידווח על שינוי חיובי

2014(

פסטרנק-מגנזי ושניר

בחייו, אין הכרח כי תתרחש במקביל ירידה ברמת המצוקה הפסיכולוגית הנלווית.

למעשה, צמיחה ומצוקה יכולות לדור בכפיפה אחת". הבנה משמעותית וחשובה זו,

יש בה כדי לשחרר בני משפחה רבים מתחושות אשמה.

) גילה בסדרת מחקרים שערך בקרב בני משפחה שחוו שכול כי יותר

2016(

לוי-בלז

מהם הראו סימנים ברורים של צמיחה פוסט-טראומטית. רובם של אלה

30%-

מ

שחוו צמיחה היו בני זוג שיקירם מת ואחרים היו ילדים שאחד מהוריהם מת. מעטים

מהם היו הורים.

אחד הממצאים הבולטים במחקר הוא כי ככל שהסביבה המשפחתית מאפשרת

אווירה פתוחה ומזמינה להבעת התחושות המתעוררות נוכח האובדן (כעס, אשמה,

בושה וכיו"ב), כך נוצר כר פורה יותר לתהליך של תמיכה חברתית וצמיחה אישית

(שם).

מדגיש את נושא חיפוש המשמעות נוכח אובדן. לדידו,

)Neimeyer, 2001(

נימאייר

המשמעות מתאפשרת במקום האינדיבידואלי של המגע עם הסדק. זהו תהליך

אקטיבי שבו האדם האבל בוחר ומנווט את דרכו תוך שהוא מבנה מחדש את

משמעות עולמו הפנימי. זהו תהליך אישי ייחודי ואינטימי המאפשר מרחב התנהגויות

אנושיות. אין דרך "נכונה" להתאבל אלא יש בחירה והשפעה של היחיד על מסע

האבל של עצמו. בהקשר זה הוא מציע (שם) מודל חדש לאבל שבמסגרתו האנשים

המתמודדים עמו, כמו "מביימים" מחדש את סיפור חייהם.

במעלה הדרך אנו למדים כי במקום של משמעות נמצאים הכוחות לפעולה. כך

עולה הן מהמשפחות עצמן (שאלמלא פעילותן הענפה וחדורת המטרה לא היינו

במקום שבו אנו נמצאים כיום) והן מבעלי התפקידים (שקידמו, יִישמו ואיישו את

השירותים) הממלאים את תפקידם מתוך מחויבות אין-קץ.

דברים אלו עלו גם בראיונות עם בני המשפחות ומנהלות מרכזי הסיוע: "למדתי על

עצמי שאני יותר חזקה ממה שאני חושבת. אני מעריכה את עצמי יותר. אני בהיריון

עכשיו ומקווה להיות אימא טובה לילד/ה שלי. בטוחה שאהיה יותר חרדתית אבל אני

עם תקווה לעתיד טוב יותר"; "למדתי שיש לי חוש הישרדות מאוד חזק. זה ההסבר

היחיד שאני יכולה לתת לעצמי על כך שאני מתפקדת ומנהלת אורח חיים נורמלי";

"אנשים מבקשים לא רק לשרוד אלא לחזור ולחיות חיים מלאים ופעילים".

סיכום

"חשוב לנסות לשמור על קצה אור. ערוץ קטן להתחיל להסתכל דרכו כדי להישאר

בחיים"

המוות הוא סופי, אך השכול הוא מסע אינסופי. כך בעבור הפרט והמשפחה החווה

את האובדן וכך בעבור החברה שעדיין לומדת את מחויבותה ואת חובתה כלפי