39 / 182
39
2017
, יולי
18
גיליון
ל"שְכול לא שווה" הוא גורם משמעותי ביותר בקרב קבוצות ויחידים המתמודדים
) מצטט את פרופ' יוסף קלויזנר,
2013(
עם שכול ומלווה את הציונות מתחילתה. לבל
שכאב את העובדה כי חללי האצ"ל והלח"י לא הוכרו במשך תקופה ממושכת כחללי
צה"ל, וזאת לעומת חללי ארגון ההגנה.
אם שכולה ובת יתומה שהשתתפו בראיונות תיארו את חשיבות קיומו של הטקס
השנתי לזכרם של נרצחים ונרצחות: "זה כמו החיילים. יש להם יום זיכרון. מישהו
זוכר. יום אחד בשנה מישהו זוכר את הבן שלי. יש איזו התרוממות מסוימת. קשה
להסביר את זה"; "להיות עם אנשים שחוו דבר דומה למה שאני חוויתי זה דבר גדול.
כאלו שעברו אובדן ומבינים. את רואה אותם שלמים. יש משהו מנחם בהישרדות
הקולקטיבית".
"בזכות השיחות עם אנשים כמוני אני על הרגליים...": על מפגש
עם קבוצת השווים
הפניית בני המשפחות לגורמי טיפול שונים היא בעלת חשיבות רבה לסייע להם
לעבד את החוויה הקשה ולבנות את חייהם מחדש לאחר האסון. עם זאת, הן אנשי
המקצוע והן מקבלי השירותים מתארים את החשיבות הרבה של המפגש בין אנשים
המתמודדים עם חוויות דומות על רקע אסון בנסיבות של אובדן פתאומי טראומטי.
מפגשים אלו מתרחשים בנסיבות שונות:
מפגשים של משפחות "ותיקות"
א. מפגשים של משפחות "ותיקות" עם "חדשות" -
בהתמודדות עם השכול המוכנות לחלוק מניסיונן ולהוות משענת למשפחות
חדשות שהצטרפו למעגל השכול. מפגשים אלו מהווים מקור חיזוק לשני הצדדים
- המשפחה הוותיקה מוצאת משמעות ביכולתה לתרום מניסיונה ולחזק משפחה
אחרת, להיות עדות לכך ש"החיים נמשכים", לתת לגיטימציה לתחושות של
המשפחה האחרת ולחלוק יחד את כאב האובדן. המשפחה ה"חדשה" מקבלת
"הוכחה" לכך שאינם לבד, שיש עוד משפחות המתמודדות עם כאב נוכח האסון,
שאפשר "להמשיך לנשום" גם אם כרגע נראה שלא.
תפקידן של מנהלות מרכזי הסיוע הוא בהכרה בצורך הייחודי של המשפחות
השונות, ה"וותיקות" וה"חדשות", ההבנה שהיא לבד אינה יכולה לספק למשפחות
את כל צורכיהן. הבנה זו מניעה את מנהלת המרכז לפעול לחיבורים מסוג זה בין
המשפחות, כפי שעולה מדבריה של אחת המנהלות: "הרבה משפחות מבקשות
לפגוש אנשים שחוו את אותה חוויה ושרדו. [המשפחות] מבקשות לראות שאפשר
בכל זאת להתאושש. יש לי 'סיירת מתנדבים' של משפחות שאם צריך הן באות
לשתף ולספר. אני רואה משמעות גדולה אצל המשפחה שבאה לספר ולסייע
לאחרים. במשפחות שיקירן התאבד יש קושי למצוא משמעות אבל הרבה בני
משפחות לוקחים על עצמם תפקיד של מניעה ובכך הם מאוד מסייעים לאחרים
ומתחזקים בעצמם. היתה משפחה שהקשר הטיפולי שהוצע לה לא היטיב את