גוינט ישראל | עט השדה גליון 18 | יולי 2017

32 / 182

32
2017 , יולי18 גיליון
לשמור את זכר הרגשות היקרים של רעות ואהבה לנפטרים. ראיית המוות
כחלק מהחיים וראיית החיים כמסכת נמשכת אשר ראשיתה בקדמוניות
האדם וסופה בלתי-נתפש בהכרתנו. ההרגשה הגדולה שיש ערך לחיים,
3ערך קיים - היא המלכדת אותנו בעת אזכרת נשמות.
בארי מחדד כי המוות והחיים שזורים זה בזה. המוות אינו נושא המנוגד לחיים, אלא
להפך, הוא מזין את החיים, את העשייה החברתית והאישית.
עם זאת, נראה כי מציאות אידילית זו של הרמוניה בין השכול לחיים, לא שרדה
) בחנה את היכולת של 2002( במציאות הישראלית ואולי אף לא התרחשה בה. זרטל
החברה בישראל בראשית הקמת המדינה להקשיב לסיפורי ניצולי השואה וקובעת
כי לא רק שהחברה הישראלית לא הקשיבה לניצולים אלא שבמובנים מסוימים היא
ניסתה להדירם מהנרטיב המתהווה.
מה יש בו בשכול שמביא לדחיקתו לשוליים? האם דחיית השַכולים אל השוליים היא
? מה יש בשכול שמסוכן )Becker, 2007(נחלת העולם המודרני כפי שמציע בקר
כל כך לחברה?
ל" מתוארת בתנ"ך בצירופים שונים ובמשמעויות שונות. בדרך כלל ְֹכו ׁ המילה "ש
השכול מתאר מצב הוריםמול מות ילדם. חיפושבמקורותמעלה כי גם בתנ"ך קיימים
ל" מופיע ּ ו ּ רמזים עבים לקושי החברתי מול בני המשפחות השכולות. הביטוי "דוב שַכ
דֶה ׂ ָּת הַשַּ לָבִיא חַי ְּ ם כ ָׁ כְלֵם שֹם וְא ָּ ר לִבֹל וְאֶקְרַע סְגו ּ ו ּ כ ַׁ ב שֹד ְּ ם כ ֵׁ ש ְּ שלוש פעמים: "אֶפְג
עֵם" (הושע יג, ח). האדם השכול המתואר כאן נמצא בהלך נפש כל כך קשה, ְּ בַק ְּ ת
ל ּ ו ּ כ ַׁ ב ש ּ ֹד ׁ שֹגו ָּ שהוא מסוגל להיות תוקפני כלפי סביבתו באופן הרסני. גם הפסוק "פ
" (משלי יז, יב) מתאר עם לא מעט הומור כי עדיף לאדם ֹו ּ לְת ַּאִו ְּ סִיל ב ְּ וְאַל כ ׁ אִיש ְּ ב
ָּה יָדַעְת ָּ לפגוש דוב שכול ואת תוקפנותו הרבה מאשר לפגוש כסיל. ולבסוף: "אַת
דֶה" (שמואל ב' ׂ ָּש ַּ ל בּ ו ּ כ ַׁ ב שֹד ְּ ה כ ָּהֵמ ׁ מָרֵי נֶפֶשּה ו ָּ רִים הֵמ ּ ֹ י גִב ִּ יו כ ָׁ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָש
יז, יב), שם במפורש מתייחס הביטוי לגברים, ללוחמים שקשייהם הרגשיים עלולים
ל.ּ להביאם לפעולה אלימה, אלימה כמו התנהגותו של דוב שַכו
) כותב בספרו "נידוי, מוות ואבלות": 2011( אלדן
השלב הראשון באבלות הוא השלב הקשה ביותר. האבל כועס ומפנה אצבע
מאשימה כלפי האל, כלפי החברה וכלפי עצמו. הוא מלא תסכול על אובדן
השליטה שלו בחיים והוא מאבד את תבניות ההתנהגות המוכרות. בכך הוא
נהפך אתגר לחברה בכללה ולמוסדות החברתיים בפרט. הרחקת האבל (על
ידי מנהגי האבל שבהם האדם האבל נמצא בקשר עם הקהילה אך למעשה
מושתק) אינה רק הרחקה הנובעת מן האבל עצמו, מכעסו ומפקפוקו במידת
הצדק של דרכי האל בעולם, אלא גם מהחרדה האוניברסלית מהמוות.
וך אתר בית השיטה: 3